מאת: הרב אלעזר גולדברג
ביום מן הימים, כאשר הסתובבתי בסמוך לכירה שבמטבח ביתי, לא שמתי לב ושלחתי את ידי בטעות למקום בו עמד סיר רותח. לשבריר שניה הרגשתי את החום הלוהט בידי וברגע הבא כבר משכתי אותה אחורנית ומיהרתי לשטוף אותה בזרם מים קרים. ברוך ה', לא היתה זו כוויה שהשאירה חותם של כאב לזמן ממושך.
לפתע הכתה בי ההכרה – זהו נס! העובדה שבאופן אינסטינקטיבי הגוף מסיט את היד ממקום חם כדי שלא ללקות בכוויה, היא מדהימה! זהו מנגנון הצלה שהעניק לנו הבורא ברוב רחמיו, כך שלא נינזק בצורה כואבת ומסוכנת יותר.
אחרי שחיפשתי עוד מידע בנושא – הנכלל תחת הכותרת של חוש המישוש – ראיתי שזו רק אחת מהמתנות שקיבלנו מה' יתברך באותו חוש מופלא ומבורך, החוש שאולי לא תמיד מבינים את חשיבותו ואת התרומה שלו לחיינו.
*
בהגדרתו, חוש המישוש זוהי היכולת להרגיש ולתפוס תחושות גופניות דרך העור, כולל לחץ, טמפרטורה, מרקם וכאב. לכן חוש המישוש חשוב להישרדותנו, מכיון שהוא מאפשר לנו לזהות סכנה ולהגיב אליה במהירות. כמו בדוגמה שהבאתי, אם אנו נוגעים במשהו חם, חוש המישוש שולח אות למוח שלנו והוא בתגובה מורה לנו להרחיק את היד שלנו – באינסטינקט – ממקור החום. באופן דומה, אם אנו נוגעים במשהו חד, חוש המישוש כביכול אומר לנו להיזהר ולהימנע מפגיעה.
מדהים לגלות, שחוש המישוש הוא החוש הראשון שמתפתח אצל בני האדם. אך מהו האיבר שדרכו אנחנו משתמשים בחוש המישוש? ובכן, זהו העור שעל גופנו. מעניין לדעת שהעור זהו האיבר הגדול ביותר בגוף, והוא מורכב משלוש שכבות עיקריות: ה"אפידרמיס", ה"דרמיס" והרקמה התת עורית.
- האפידרמיס – היא השכבה החיצונית ביותר של העור, שאחראית להגנה על הגוף מפני גורמים חיצוניים כמו חיידקים וקרינת UV.
- הדרמיס – היא השכבה האמצעית של העור, המכילה קצות עצבים, זקיקי שיער ובלוטות זיעה.
- הרקמה התת עורית – היא השכבה העמוקה ביותר של העור, שאחראית על ויסות טמפרטורת הגוף ואגירת שומן.
לא בכל מקום בגוף חוש זה מפותח במידה שווה, אלא יש מקומות הרגישים יותר ובהם התחושה חזקה יותר. כך, למשל, קצות האצבעות הן החלק הרגיש ביותר בגוף, בעקבות כך שיש בהם את הריכוז הגבוה ביותר של קולטני מגע לסנטימטר רבוע.
חוש המישוש כל כך רגיש, שאנחנו יכולים לזהות הבדלים במרקמים קטנים של 13 ננומטר, שהם בערך אחד חלקי אלף(!) מהרוחב של השערה האנושית…
לא ייאמן!
*
בנוסף לתרומה הפיזית של חוש המישוש, במניעת סכנות ופגיעות, בהבחנה בפרטים ובמרקמים ועוד, החוש הזה תורם לנו גם מהבחינה הרגשית והנפשית. כי מגע יכול לבטא קרבה וחיבה, ומחזק את הקשר בין הורים לילדיהם, בין חברים וידידים ועוד. מדהים לראות כיצד ליטוף של אמא לילד שקיבל מכה – מרגיע אותו יותר מכל תרופה כזאת או אחרת.
איך קורה הפלא הזה? חוקרים בדקו ומצאו שמגע מהסוג הזה יכול לשחרר את הורמון ה"אוקסיטוצין", הקשור לרגשות של אהבה וקשר. לכן גם טפיחת שכם בין חברים ותנועות נוספות, יכולות לחזק קשרים חברתיים או סתם לעודד מישהו הזקוק לתמיכה.
אחת התגליות המופלאות אודות חוש המישוש היא, שהחוש הזה יכול להסתגל לשינויים ואפשר גם לאמן אותו ולחזק אותו. ידוע כי לעיוורים ולחירשים יש חוש מישוש מפותח יותר; לעיוורים כי הם משתמשים בו לניווט ולהבחנה בפריטים שונים, ולחירשים משום שהם משתמשים בו בשפת הסימנים שלהם.
*
אמנם ישנן חיות שנחשבות בעלות תחושה גבוהה ודקה יותר מבני האדם, אבל אם נתבונן באופן כללי על חוש המישוש, אפשר לומר שזה מבדיל אותנו מכל יצירה אנושית.
כוונתי לומר, שבני האדם יצרו במהלך ההיסטוריה ובפרט בדורות האחרונים, פיתוחים מדהימים ומתוכננים לפרטי פרטים. אבל כמדומני שאף אחד מהם לא יצר מכונה או חפץ בעל תחושה אמיתית, כזאת שמושפעת לטובה ממגע נעים ומושפעת בצורה ההפוכה מנגיעה מכאיבה.
כאן רואים ומרגישים בחוש את יד ה', שברא אותנו כיצירה נפלאה ומיוחדת במינה, יצירה שהיא מרוממת מעל כל הבריאה!