"פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה" (במדבר י"ט, ב')
ספרי תולדותיהם של גדולי הדורות, מלאים בסיפורים אודות זהירותם המופלגת מכל ריח של איסור גזל, והיו שהחמירו על עצמם בעניינים אלה באופן נורא. הם הרגישו שגם אגורה אחת שאינה שלהם המצויה בארנקם, היא כגחלים לוחשות המאיימות לשרוף את הארנק ואת בעליו גם יחד, וכשם שנמלט אדם מלהבות האש, כך ברחו גדולי הרוח מממון שאינו כשר.
כדאי להתבונן, ולחזור ולהתבונן, באושרו של האיש המאמין באמונה שלימה, שפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו נגזרה כבר מן השמים מראש השנה ועד ראש השנה. כמה מאושר הוא, מאחר שבמוחו נקבעה המסקנה הבהירה, שאין כל ענין להרבות במאמצים להשגת כסף, ואם עושה אדם את ההשתדלות המינימלית בנושאים אלה, ומטיל את יתר המעמסה על הקב"ה, שבידיו כל הכסף והזהב, הרי בודאי שהאלוקים יתן לו את כל מה שמגיע לו, ויריק עליו שפע ברכות עד בלי די.
ומי פתי יאמין שהעושר תלוי בריצתו של האדם אחריו?! – גם אם יצליח איש זה לצבור בקופתו רווחי עתק, הרי לימד אותנו שלמה החכם מכל אדם, ש"יש עושר השמור לבעליו לרעתו", "ואבד העושר ההוא בענין רע" (קהלת, ה', י"ב-י"ג). ואין שום ספק שהכסף שהושג במרמה, ילך בהוצאות על תיקון מכשיר שהתקלקל 'לפתע', או לטיפולי רופאים, רח"ל.
השליח לא עמד בניסיון, ופתח את הפתק הסגור
בספר 'חפץ חיים החדש' מופיע סיפור מופלא על הח"ח, שגם הוא ימחיש בפנינו את זהירותם המופלגת של גדולי ישראל מכל ריח של גזל. הסיפור עוסק בתקופה שבה היה הח"ח אברך צעיר, וגידל פרה בביתו כדי להתפרנס ממנה.
כיון שלא היה לו אמצעי פרנסה, רכש הח"ח פרה, גידלה בחצר ביתו, והשתכר ממכירת חלבה. אבל, הח"ח לא רכש סתם פרה, הוא הקפיד להביא לביתו פרה שאין לה קרניים, כדי שלא תיגח ותזיק לבני אדם.
בתקופה מסויימת החליט לצאת לאחת העיירות הסמוכות, וללמוד שם ביחידות בבית המדרש. הוא עזב את ביתו כשאחד ממקורביו מלווהו.
בהיותם בדרך, פנה הח"ח אל המלווה, ואמר לו שהוא צריך להעביר ידיעה דחופה לאשתו שנשארה בבית, "ולכן אמסור לך פתק סגור, ואנא ממך חזור לראדין ומסור אותו לאשתי", ביקש.
האיש היה בטוח, שהח"ח ביקש להזכיר לאשתו דברים אחדים בענייני כלכלת הבית, כדי שתדע כיצד להסתדר בימי היעדרותו. הוא לא עמד בניסיון, פתח את הפתק, ונדהם לקרוא את הכתוב בו.
החפץ חיים ביקש מאשתו, שכיון שבימים אלה מתקיים יום השוק, וחקלאים גויים מגיעים עם תבואה וירקות ממשקיהם, ועוברים גם דרך הבית שלהם בראדין, הוא מבקש שתשגיח שהפרה לא תעמוד ליד גדר החצר, כדי שלא תלחך מהסחורה של הגויים.
הח"ח הדגיש במכתבו לאשתו, שגזל-גוי הוא אפילו בפחות משווה פרוטה.
זה מה שהציק לראש גולת אריאל, בעת שנסע מביתו…
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' | בעריכת הרב משה מיכאל צורן)