בענין תשובה, אין מספיק שלא יעשה העבירה עוד הפעם, אלא צריך לשוב לפני ה', דהיינו להתוודות לפניו, ולהתחרט על העבר, ולקבל על להבא שלא ישוב לכסלה עוד.
ויזרז עצמו לזה ולא יאחר, פן תזדמן אחר כך איזו סיבה שלא יוכל לשוב, ועוד, שעל איחור התשובה גופא יהיה עונש בפני עצמו.
והראיה – ממה דאיתא בגמרא שגֵרים מעונים בזמן הזה (דהיינו בזמן הגמרא), מפני ששיהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה; והרי שאפילו גוי, שאינו מחוייב מן התורה להתגייר, מכל מקום, משעלה בדעתו להיות שומר תורת ה' ולהיות נלוה אליו, לא היה לו להתאחר, על אחת כמה וכמה איש הישראלי, שעמד על הר סיני ואמר 'נעשה ונשמע', שאין לו לאחר לשוב לפני ה'.
וכמו הנשכר לישא משא לבית ראובן, משנכנס צעד הראשון לביתו תיכף הוא משליך את המשא מעל כתפו, ואינו משהה אותו אפילו רגע, כן ידע האדם שהעוונות הם כמשא כבד על נפשו, ואין להשהות רוח הטומאה על עצמו.
[תורת הבית פרק יג]