הרב בנימין גולד
"שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" (שמות י"ח, ג')
משה רבינו קרא לבנו הראשון 'גרשום'- "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה", ואת שם השני 'אליעזר'- "כי אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".
ויש לתמוה, מדוע קרא משה רבינו לבנו הראשון גרשום ולשני אליעזר, כאשר ההצלה מחרב פרעה קדמה לישיבה במדין, הרי היה צריך לקרוא לבנו הראשון אליעזר, כפי סדר המאורעות? וגם מה יש בזכירת היותו גר במדין, שעל כך יש לו לקרוא את שם בנו?
מבאר כאן מרנא החפץ חיים זיע"א, כי משה רבינו כשהיה במדין, היה היחיד שהאמין בה', וחי חיי רוחניות. פחד הוא עד מאד כי בניו יושפעו מחיי הגשמיות והריקנות של תושבי מדין, ולכן דבר ראשון קרא שם בנו הראשון 'גרשום' כדי להזכיר לו ולבניו יום יום: "כי גר הייתי בארץ נכריה", כי כל שהותו של האדם עלי אדמות היא בבחינת 'גר' וארעי בארץ זרה, ואל לו לאדם להפוך שהותו הארעית בעולם הזה, לקביעות ודרך חיים של הנאות גשמיות. יש לו לזכור תמיד, כי זהו פרוזדור לחיי הנצח בעולם הבא, ולכן חייו כאן הם רק כמכשיר לצבור תורה ומעשים טובים, כדי להגיע לחיי הנצח בעולם הבא.
דבר נפלא ראיתי שמביאים בשם השל"ה הקדוש, שהמושג 'עם הארץ' ניתן לאנשים אשר הארץ והגשמיות היא ארצם ומקום מושבם בקביעות, לעומת אלו שמרגישים גרים וארעים בארץ, הרי אין שייך לקרותם כ'עמי הארץ'.
וחשבתי להוסיף בזה, שהנה מצינו באמת שני מושגים הופכיים – 'עם הארץ' ו'בן העולם הבא', הראשון הוא אדם שאין לו כלום ברוחניות וכולו ארצי וגשמי, והשני כולו רוחניות, וענייני הגשמיות אצלו הם ארעים וכאמצעי להשגת עוד רוחניות. מדוע א"כ ל'עם הארץ' לא נקרא לו 'בן הארץ' או 'בן עולם הזה' כמקבילה ל'בן עולם הבא' שלא קוראים לו 'עם עולם הבא'?
לפי דברי השל"ה האלו הרי שאפשר לומר, שההבדל בין החיבור של עם לארצו לבין החיבור של בן לאביו, שכל עם היושב על אדמתו, זה לא חיבור נצחי וקבוע, שהרי יש נדידת עמים, מלחמות ומאורעות שמשנים את מפת העמים, וכל החיבור הוא ארעי לזמן בו העם הזה יושב בארצו. לעומת זאת, החיבור בין אב לבן הוא חיבור נצחי שא"א להפרידו.
וזה ההבדל בין 'עם הארץ ל'בן עולם הבא', מדוע לזה קראו בלשון 'עם' ולזה בלשון 'בן': כי הגשמיות היא דבר ארעי, לא שייך חיבור נצחי ואמתי לגשמיות, כל התאוות הגשמיות הן ברון דמיונות שווא ותעתועים, הן הנאות הולכות וחולפות שלא נשאר מהן כלום לאחר הנאתן. וא"כ אחד השייך לענייני עולם הזה, הוא 'עם הארץ' כדברי השל"ה, מקום מושבו הוא בארץ הגשמית, אבל זה לא חיבור קבוע, אפשר תמיד להפריד ולהיפרד מ'הארץ' הזו, והוא כ'עם' היושב ארעי בארצו. אבל 'בן העולם הבא' מי שמחובר לרוחניות, הרי חיבורו הוא נצחי ובלתי ניתן לניתוק, כבן אל אביו, וכל מעלה רוחנית שרכש היא שלו לנצח, ושכרה לא יפוג לעולם, וכל שהותו ב'ארץ' היא כגר.
● ● ●
עד כמה יש להסתכל בצורה הנכונה על חיי העולם הזה, ולהרגיש תמיד 'גרים בארץ', ולהיות 'בני עולם הבא' כבר כאן בארץ, נראה מכמה מעשים מגדולי ישראל זיע"א:
כאשר ראש ישיבת ליקווד, מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, נפגש עם שועי עולם במגבית שנערכה עבור ישיבתו המפורסמת, ראש הישיבה האריך בדברים אודות חשיבותה הרבה של התמיכה בלומדי תורה, עד כדי כך שה'יששכר' וה'זבולון' יזכו בעולם העליון לאותו שכר. וכך יישבו זה לצד זה, מוקפים באורה של תורה, בחורי הישיבה כשאיתם על אותו ספסל יושבים התומכים, שזכו לקיים את הישיבה. "אה, אשרי חלקכם!", סיים ראש הישיבה את נאומו.
גביר גדול שישב בין קהל המוזמנים, עשה את אוזניו כאפרכסת לדבריו של רבי אהרן קוטלר, ובליבו ניקרה שאלה שהלכה והתעצמה, עד שהחליט להפנותה אל ראש הישיבה, שבעטיו החלה השאלה לכרסם בקרבו. "מדוע", הוא שאל, "מדוע אני צריך לקבוע עיתים לתורה, אם לפי התיאור של ראש הישיבה, על ידי שאתמוך בלומדי תורה אזכה לשכר זהה לשלהם?! אני אעסוק בעסקי המסועפים, אשתתף בלימוד לומדי התורה על ידי שליחת מעות, וכאשר אגיע לעולם העליון ימתין לי גן עדן של לומד תורה וותיק ומנוסה!". הגאון שמע בקשב רב את שאלתו של הנדיב, וענה לו: "צודק הנך ידידי היקר! שם למעלה אתה תזכה לשבת עם לומדי התורה, אבל מה עם העולם הזה שלך? כיצד אתה מרשה לעצמך להפסיד את המתיקות המופלאה, הטמונה בכל רגע ורגע של לימוד התורה הקדושה??".
מסופר על מרן הרב שך זצוק"ל, שפעם בא אליו יהודי אחד להתייעץ אתו בענין מסויים. הוא נכנס לחדרו של מרן, והתיישב ליד השולחן. הרב שך היה עסוק כל ראשו בעיון בספר 'קצות החושן' או ריטב"א, ולא שם ליבו לאדם היושב מולו. כך חלפו להן הדקות. לאחר עשרים דקות, פתאום מרים הרב שך את עיניו מהגמרא, ורואה לפניו את היהודי. אמר לו: "שלום עליכם! מתנצל, לא שמתי לב שאתם מחכים". אותו יהודי, כשראה את השקיעות העצומה של הרב שך בתורה, עד שלא שם ליבו כלל ליושב מולו, אמר לרב שך: "אני מקנא בעולם הבא של ראש הישיבה! כזו שקיעות בתורה!". אמר לו הרב שך: "עולם הבא איני יודע אם יש לי", ואז תפס את ה'קצות' בשתי ידיו, והרימו ואמר: "אבל עולם הזה ודאי שיש לי!".
שמעתי סיפור שקרה עם החברותא שלי בישיבת חברון: לאחר חתונתו הוא הקים ישיבה קטנה והיה כמה שנים ר"מ בעיון, ממש שטייגען. לימים הוא קיבל תפקיד מרכזי מאד באחת הקרנות היותר גדולות, ונהיה אחראי מטעם הקרן על עשרות ומאות מקומות תורה וקירוב. הוא 'גלגל' תחת ידו מיליוני שקלים כל חודש. בשלב מסוים, הוא הרגיש שהוא כבר לא יכול גם להיות ראש הקרן, וגם להיות ר"מ ביש"ק, והתחיל להחסיר במסירת השיעורים.
במר ליבו הוא פנה לביתו של מרן הגאון ר' אהרון לייב שטיינמן זצוק"ל בבני ברק, ושאלו מה עליו לעשות, כיון שאת תפקיד הקרן אינו רוצה לעזוב, כי כך הוא אחראי על הפצת תורה גדולה ועצומה וכו', לעומת זאת הוא לא יכול להמשיך במסירת השיעורים, מרוב הטרדות בהחזקת הקרן. אמר לו ר' אהרון לייב זצוק"ל: "גם את הקצת 'עולם הזה' שיש לך אתה רוצה לעזוב?!" – תורה זה עולם הזה!