סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: בשכונתנו 'זכרון משה' פה עיר הקודש ת"ו, התגורר איש יהודי יקר שנפטר בשיבה טובה, ה"ה הרה"ח רבי יעקב שלמה הרשלר זכרונו לברכה. באותה עת שהסתלק ר' יעקב לבית עולמו, היה המרא דאתרא רב השכונה, מרן הגה"צ רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל ראב"ד העדה החרדית בסוף ימיו, והיה מתהלך בכל מקום עם בקבוק החמצן צמוד עמו מחמת קשיי הנשימה, כנודע.
והנה כשהגיע אליו אותה שמועה מפטירת היהודי הנכבד שנמנה על המתפללים הקבועים בבית מדרשו הגדול 'זכרון משה', ומתלמידיו המובהקים, ביקש להשתתף בעצמו בהלוויה, ואף לומר בה דברי הספד. הגבאים הנאמנים שחששו מאוד לשלומו של הרב ניסו להניאו מכך, כאשר באותם ימים לא הניחוהו להוציאו כי אם למקרים דחופים ונחוצים. ובפרט פחדו מן הטירחא היתרה כשברצונו לומר שם דברי 'הספד', בעת שכל נאום היה קשה עליו ביותר – אך הוא באחת, חפץ הוא מאוד לצאת בעצמו למצות לוויית המת, וכרב השכונה מוטל עליו גם לישא בה את משא ההספד, כדי ללוות את תלמידו כראוי אל בית עולמו.
בהגיע העת יצא הרב במסירות נפש עם כלי חמצנו בידו, והלך לאיטו צעד אחר צעד יחד עם הפמליא המלווה אותו בחרדת קודש אל הלוויה. תיכף בהגיעו אל המיטה ניכרה בו התרגשות גדולה, הביאו לפניו את הסטנדער, והרב החל להספידו בקול בוכים בדברי התעוררות גדולה.
בתוך דברי קדשו אמר: הנפטר הדגול דנן היה מגן בזכותו על כל שכונתנו כולה! בהיותו גיבור הכובש את יצרו! והאריך בדברים ערבים כדרכו. ההספד שנאמר ברוב התרגשות והתעוררות היה נראה תמוה מעט, כי אמנם הכירוהו כולם כיהודי טוב וישר, אבל לא הבינו על מה ההתרגשות הגדולה שחרד הרב הצדיק לקראתו, וכיצד הוא הגן בזכותו על כל השכונה?
אולם בהיותי אחר כך בימי השבעה במצות ניחום האבלים, שח לי בנו יבדל לחיים מפה לאוזן, שיודע הוא היטב למה התכוון הרב בהספדו. וכך סיפר:
לפרנסתו היה ר' יעקב שלמה ז"ל עובד בבית החולים. בהגיעו אל גיל הפנסיה נאמר לו במשרדי ההנהלה שעדיין צריכים הם מאוד לשירותיו הנאמנים במחלקה אחרת שבבית חולים, ובאם ימשיך במלאכתו עוד כמה שנים ספורות, יכול הוא להכפיל ולשלש את שכרו. שכן מלבד קרן הפנסיה שאף היא תגדל יותר, יקבל עוד 'משכורת' יפה ומרווחת, ובכך יוכל תוך מספר שנים לצבור הון רב. אך מאידך, באם יעזוב עתה, אין לו בתשלומי קרן הפנסיה כי אם סכום קטן יחסית.
ר' יעקב שלמה נטה לקבל את ההצעה, כוחו היה במותניו, ובלא שום קושי יכול היה להמשיך במלאכתו מספר שנים נוספות. אך כשקיבל את פרטי ההצעה עם כל הנתונים כולם, התברר שבאותה מחלקה שבה נצרכו לעבודתו, ייתכן שתתעורר שאלה של איסור 'ייחוד', אלא שהסבירו לו במשרד שבקלות ניתן להמציא לכך פתרון בהלכה, כדי שלא יהא בה שום ספק סרך של איסור.
כשמוע ר' יעקב שלמה שיש כאן שאלה הלכתית, אמר: בדבר הלכה אינני מחליט שום דבר בעצמי, והנני שואל בכל דבר את הרב הפוסק! אינני יכול לתת שום תשובה בדבר בטרם אשאל את רבי ומורי אם אכן הפתרון ההלכתי ישר וטוב!
ניגש אפוא ר' יעקב שלמה אל מורו ורבו המרא דאתרא, הציג את כל הנתונים המדוברים, והגה"צ הרב פישר זצוק"ל פסק את פסקו ואמר: "אכן את השאלה עצמה אודות איסור הייחוד ניתן לפתור בפתרון זה שמציעים לפניך, אבל דע לך שמידי 'הרהור עבירה' יהיה קשה יותר להינצל!"
חזר אפוא ר' יעקב שלמה אל מנהל בית החולים, ואמר: מוותר אני בזאת על כל הממון הרב שהצעתם לי, כל זה איננו שווה לי בשביל חשש הרהור עבירה רחמנא ליצלן! – ועל אתר התפטר מעבודתו, קיבל את הסכום הזעיר שהצטבר בחשבונו, ופרש לגמלאות על התורה ועל העבודה עד סוף ימיו!
כשראהו הגה"צ רבי ישראל יעקב ושמע על החלטתו הגורלית, נתרגש מאוד לנוכח הוויתור הקשה, שכן המדובר היה בסכום עצום, שהיה יכול להשיא בו את נכדיו! – ומאז היה מוקירו ומכבדו מאוד. לפיכך לא ויתר על ההשתתפות בעצמו בלוויה לחלוק לו כבוד אחרון, בהיותו מגן בצדקותו על כל השכונה כולה!
ולפי דרכנו למדנו, עד היכן מגיע ערך התגברות על יצר הרע, ועל חשיבות ההרחקה מהרהורי עבירה.
(טיב הקהילה)