השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
יין שעמד מגולה האם מותר לקדש עליו?
מה הדין אם קידש על יין שיש בו 'ריח רע'? וכמה זמן צריך להמתין מלקדש על 'יין חדש'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן רע"ב סעיף א' – ג במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
יין שריחו רע מחמת שעמד בכלי מאוס, לא מקדשים עליו, במשנה ברורה מביא, שמשמע מהרמב"ן שאפילו בדיעבד אם קידש עליו, לא יצא יד"ח, והטעם, משום 'הקריבהו נא לפחתך', יין כזה לא מביאים לפני מלך או שר חשוב, ממילא גם לא מקדשים עליו ואפילו שיש בו טעם וריח של יין, ומביא המשנה ברורה בשם רעק"א, שהוא ראוי להבדלה, אבל אומר המשנה ברורה, שנראה פשוט שגם הבדלה א"א לעשות עליו.
לא מקדשים על יין מגולה אפילו בזמן שלא מקפידים על גילוי, במשנה ברורה מסביר, שהיום לא מצויים בינינו נחשים, ולכן משקה שעמד מגולה לא חוששים שלא לשתותו, כיוון שלא מקפידים על גילוי, אבל קידוש לא עושים עליו משום 'הקריבהו נא לפחתך', במשנה ברורה דן באופן שהיין היה מגולה קצת זמן, ואומר שאם היין יקר, אפשר להקל ולקדש עליו, אבל 'שכר' שהוא זול, לא יקדש עליו אפילו שעמד מגולה שעה מועטת, וגם בשכר אין להקפיד אם אין לו אפשרות אחרת.
הרמ"א אומר, יין שהחמיץ וריחו יין וטעמו חומץ, לא מקדשים עליו, כיוון שהולכים אחר הטעם ולא אחר הריח, המשנה ברורה אומר, שבחינם הרמ"א מביא הלכה זו, כיוון שאפילו ברכת בפה"ג לא מברכים עליו, כיוון שגם ברכה זו נקבעת לפי הטעם ולא לפי הריח.
'יין מגיתו' דהיינו יין חדש, מקדשים עליו, ואפילו שסחט אותו בער"ש אחר הצהרים מקדש עליו, ומביא המשנה ברורה, שמצווה מן המובחר לא לקדש על 'יין מגיתו', אלא ימתין שיעברו עליו ארבעים יום, ויקדש עליו.
מקדשים על יין שבפי החבית, אע"פ שיש בו נקודות לבנות, ויש שאסרו לקדש עליו, אם לא שמסנן את הקמחים, ויין שבשולי החבית אפילו שיש בו שמרים, וכן על יין שחור, או מתוק אפילו שפסול לנסכים, מקדש עליו, וכן על ין שריחו חומץ וטעמו יין, מקדש עליו, ומ"מ מצווה לברור יין טוב לקדש עליו.