יהודי יקר ומיוחד חיפש לקנות דירה בירושלים. הציעו לו לקנות דירה בבנין בן קומה אחת, שהוא יבנה קומה נוספת ואחר כך ימכור את הקומה התחתונה. בזה יוכל לממן את מחיר הקניה. כך עשה.
והנה בעת מכירת הדירה בקומה התחתונה הוסיף המוכר סעיף בחוזה, שארבע אמות בחצר למטה נשארות בבעלותו. הקונה לא הבין מה פשר הסעיף הזה. אמר: 'לא שייך, אתה תטריד אותי, תכנס לבדוק מדי יום לבדוק מה מצבם של הארבע אמות שלך…' הבטיח המוכר בהן צדק שהוא לא יטריד אותו. תמה הקונה: 'אם כך, בשביל מה אתה צריך את הסעיף הזה?!' מילא המוכר פיו מים. אף שלא קיבל תשובה, סמך הקונה על המוכר, כיון שהיה ירא שמים ונאמן עליו, וחתמו על החוזה כולל הסעיף הנזכר.
לאחר תקופה, כאשר עמדו לסדר בטאבו את חלוקת הנכס, ביקש ממנו השכן בקומה הראשונה לוותר על הסעיף הזה שהפריע בחשבון השטח, ולא הסכים. עתה ביקש מהמוכר שיסביר לו על מה ולמה הוא צריך ארבע אמות למטה, האם זו חומרא במצות ישוב ארץ ישראל, מה הטעם שהוא מתעקש על זה.
אמר אותו יהודי: "מאמין אני בביאת המשיח, בכל יום שיבוא. יבנה בית המקדש ונקריב קרבן פסח ומצוה לאוכלו בירושלים, אך לא בגגין ועליות, שלא נתקדשו בקדושת ירושלים. באותו זמן אצטרך לבקש רשות ממי שיהיה השכן למטה להכנס לדירתו בשעה שלא אפריע. לכן כדי שיהיה לנו נוח לאכול את הפסח, משאיר אני לעצמי מקום למטה".
גיליון 'נר לשלחן שבת'