הרב צבי וינברג
"וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים… לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ" (שמות כ', כ"ב)
וברש"י מביא (מפ"ג דמידות) ותחללה – הא למדת שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך.
ע"פ דין זה, מבאר הדעת קדושים (יו"ד סי' רפ"ט,א) מה ששמע בשם הבעש"ט, שנכון שלא לקבוע מזוזה בתיק של ברזל, כי המזוזה מאריכה את ימי האדם שנא': "למען ירבו ימיכם וכו'", והברזל מקצר ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך, אבל בשאר מיני מתכות אין נוהגים ליזהר כי רק בברזל שייך מקצר.
וכתב למעשה שאין קפידא כ"כ בתיק מברזל. (ועי' מש"כ ע"ז בשו"ת אפרסקתא דעניא ח"א סי' צ"ט). ובספר תולדות יעקב (תולדות חייו של מרן הסטייפלר זצוק"ל, עמ' שי"ג), מובא בשמו, שהאידנא כיון דדשו בה רבים שומר פתאים ה', ושבביתו של החזו"א היתה מזוזה בתוך תיק מברזל.
בערוך השולחן (יו"ד סי' רע"א סעי' ל"ח) כתב ב' טעמים, מדוע אין לכתוב ספר תורה בנוצת ברזל: א. דנוקב את הקלף, ב. משום שהתורה מאריכה ימים, והברזל מקצר, וכתב שם, שמאותו הטעם נכון שלא לכתוב אף חידושי תורה בקנה של ברזל.
(קב ונקי)