בתקופה זו, כאשר המרוץ לקראת החיסון המיוחל נמצא בעיצומו, הן בארץ והן בעולם, מעניין מאוד להיוודע לסיפור היסטורי שאף הוא נצבע ברקע אקטואלי, נוכח העמידה האיתנה על צביון החינוך ונפש צאצאינו הנדרשת ללא הרף.
מרדכי זאב חבקין. כך נקרא הילד היהודי שנולד בשנת תר"כ בסמיכות לעיר אודסה, רוסיה. משפחתו היתה רחוקה מאוד משמירת תורה ומצוות, אך בילד פיעמה רוח טהרה של יהדות, מה שבא לידי ביטוי כאשר פעם במהלך פוגרום הוא הגן בגופו על בית יהודי ונעצר בעקבות כך.
לימים היגר הנער לשווייץ ולצרפת, ושקד על לימודים שונים. הוא נודע כביולוג מומחה ביותר, ושמו התפרסם בעולם לאחר שגילה את החיסון למחלת החולירע שהתפרצה אז בהודו והפילה כידוע מאות אלפי בני אדם. לאחר מכן פיתח כמה חיסונים למגפות נוספות וזכה להציל מיליוני בני אדם ברחבי העולם.
בסוף ימיו, בעת שהתגורר בפריז, לאחר שגילה את מסתרי ופלאי הבריאה והגיע למסקנה שיש מנהיג לבירה, הוא החל לחקור אודות יהדותו וגילה את אור התורה והמצוות. הוא חזר בתשובה והחל להעריך מני אז את עולם התורה ואת בני הישיבות העמלים בחכמה האלוקית, הערכה עצומה מאוד.
טרם נפטר הוא הותיר צוואה לגבי עזבונו הענק, בה נכתב:
"הגורם המכריע בקיומן של קהילות ישראל, היו תמיד והינם בזמננו זה בייחוד, מנהיגי הרוח הקונים להם סמכותם בכוח גדלותם בתורה. הישיבות המספקות את המנהיגים והרבנים… בתנאי המבוכה של התקופה, הן מרכזי הלימוד המסורתיים… שבמשך דורות פרנסו את חיינו הרוחניים והמוסריים. על כן באה צוואתי זו – שאיפתי היחידה היא שיתרבו המוסדות הללו…".
ואכן, עזבונו שנאמד ב־45 אלף לירות שטרלינג, ועוד תשואה של 2500 לי"ש בכל שנה, נמסר עבור ועד הישיבות בהנהגת גדולי ישראל. אלא, שלפתע התברר שהוא כתב בצוואה תנאי – שישלבו גם לימודי חול ומדע, שהיו חביבים עליו, במסגרת לימודי הקודש.
נקודה זו הרתיעה כמובן את גדולי ישראל ובראשם מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצוק"ל. אך לאחר בירור משפטי נודע כי המנוח כרך תנאי זה בהסכמה ברורה של גדולי ישראל. מיד הוסר אפוא המוקש. כמובן, לא היתה הסכמה לכך מצד גדולי ישראל.
ההון העתק, שנקרא בשם 'קרן חבקין', הועבר כולו למען הישיבות הקדושות ורבבות בחורי חמד נעזרו בלימודם מעיזבונו של מייצר החיסונים המהולל ששאיפתו היחידה היתה להרבות את החוסן הרוחני של היכלי התורה, וכלשונו: "שיתרבו המוסדות הללו…".
(אהרן ברגמן, המבשר)