היום נלמד: שכחת 'רצה' ו'יעלה ויבוא' בברכת המזון
יום חמישי כ"א בטבת תשע"ז
מה דינו של השוכח 'יעלה ויבוא' בראש חודש שחל בשבת?
כפי שלמדנו, השוכח לומר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון בראש חודש, אינו צריך לברך שנית, כיון שלא תיקנו לברך שנית אלא בסעודה שחובה לאוכלה. ודין זה אמור אף כשחל ראש חודש בשבת, והגם כי (לפחות) שתי הסעודות הראשונות של שבת חובה הן, הרי אין החובה בגין ראש חודש אלא בגין השבת. ואם שכח בשבת כזו לומר 'רצה', שאז מברך שנית, יאמר בברכתו השניה 'יעלה ויבוא' אף אם כבר אמר בברכתו הראשונה, כיון שהברכה הראשונה בטלה. ואם שכח לומר את שניהם ונזכר לפני שהתחיל 'הטוב והמטיב' - יאמר ברכת השלמה (ראה תקציר לאתמול) הכוללת את השבת וראש חודש, ובחתימת הברכה - לדעת השולחן ערוך יאמר: "מקדש השבת", אך לדעת פוסקים רבים יאמר: "מקדש ישראל וראשי חדשים". [שו"ע ז, משנ"ב כח-לא, וביה"ל ד"ה סעודה]
האוכל בשבת חמש סעודות ובסעודה החמישית שכח 'רצה' - כיצד ינהג?
מי ששכח לומר 'רצה' בברכת המזון בסעודה שלישית של שבת, אינו צריך לברך שנית, לפי שיש אומרים שסעודה זו אינה טעונה פת, וכפי שכבר למדנו - לא תיקנו לברך שנית אלא כשהסעודה היא חובה. ואף שאין עיקר ההלכה כדעה זו, ולמעשה סעודה שלישית טעונה פת - יש להִמנע מספק ברכה לבטלה, ואין לברך. ואם קיבל עצמו כחובה לאכול פת בסעודה שלישית - יש שכתב שדינהּ כשתי הסעודות הראשונות. ואם נזכר לפני ברכת 'הטוב והמטיב' - אף בסעודה רביעית וחמישית, הן בשבת והן ביום טוב - יברך את ברכת ההשלמה (ראה תקציר לאתמול); ונחלקו הפוסקים אם יחתום את הברכה. ואם אכל בשחרית של שבת 'מיני מזונות', ואחר כך אכל סעודה - דינה כסעודה שניה ולא כשלישית. [שו"ע ח, משנ"ב לא, וביה"ל ד"ה בשבת; ביאורים ומוספים דרשו, 28]
כיצד נברך ברכת המזון בסעודה שלישית בשבת שחל בה ערב ראש חודש?
מי שאכל 'כזית' פת בשבת לפני השקיעה והמשיך בסעודתו עד למוצאי שבת - יאמר 'רצה' בברכת המזון. ואם השבת היא ערב ראש חודש, ואכל כזית פת גם בלילה - יש אומרים שיאמר רק 'יעלה ויבוא', ויש אומרים שיאמר גם 'רצה' וגם 'יעלה ויבוא'; ולכן לכתחילה לא יאכל כזית פת בלילה, ויאמר רק 'רצה'. ואם במוצאי שבת חל חנוכה או פורים - אף אם אכל גם בלילה יאמר רק 'רצה', ולא יאמר 'על הניסים', שאינו חובה כאמירת 'רצה'. ואם התפלל תפילת ערבית באמצע סעודתו, בכל מקרה לא יאמר 'רצה' בברכת המזון. וכן כשמברך במוצאי יום טוב, ראש חודש, חנוכה או פורים, על מה שאכל לפני השקיעה, וטרם התפלל ערבית - יאמר 'יעלה ויבוא' ו'על הניסים'. [שו"ע י ומשנ"ב לב-לד; ביאורים ומוספים דרשו, 28, 29 ו־31]