היום נלמד: איסור 'פת גויים'
יום ראשון ה' בחשון תשע"ז
האם מותר לאכול לחם עם 'הכשר' ממאפיה של גוי?
חכמינו ז"ל גזרו שלא לאכול 'פת גויים', דהיינו לחם שאפאו גוי. ויש מקומות שהנהיגו איסור זה רק בלחם שנאפה על ידי אדם פרטי שלא על מנת למוכרו, ולא בלחם של מאפיה וכדומה, שנאפה על מנת למוכרו, (כאשר אין חשש לתערובת איסור במרכיביו). ויש אומרים שאף למנהג זה - כאשר ניתן להשיג לחם ממאפיה יהודית יש להחמיר, ויש מקלים אף באופן זה, ובמיוחד כאשר הלחם מהמאפיה הגויית משובח יותר. ויש מקלים עוד, שבמקרה שלא ניתן להשיג לחם ממאפיה יהודית - מותר לאכול אף לחם שנאפה שלא על מנת למוכרו. [ס"ק יח; והסברת הרקע ע"פ שו"ע יו"ד קיב, א, ב ו־ה]
באיזה מקרה ראוי לסלק לחם מסוים מהשולחן לפני ברכת 'המוציא'?
כאמור, יש שנוהגים איסור באכילת 'פת גויים' בכל מצב, ויש שמקלים במצבים שונים. ומי שיש לפניו לחם פשוט ממאפיה יהודית, ולחם משובח ממאפייה גויית - אם אינו נוהג איסור בפת גויים, יברך על איזה מהם שירצה; ואם הוא נוהג איסור בפת גויים יסלק מלפניו את הלחם ה'גויי' לשעת הברכה, כיון שבעצם היותו משובח הוא חביב עליו יותר מהלחם האחר - אף שהוא נמנע מלאוכלו - ואין ראוי לברך על הלחם החביב פחות. ואם מסב עמו אורח שאינו נוהג איסור בדבר - יברך על הלחם הגויי, מפני כבוד האורח. ואם שני הלחמים שוים - יש לברך תמיד על הלחם ה'יהודי'. [סעיף ה, יז, יט ו־כא; וראה ביה"ל ד"ה על]
האם 'מסירת מודעה' בערב ראש השנה מועילה לכך שמנהג טוב לא יֵחשב כנדר?
מי שנהג מנהג טוב, דהיינו שיש בו 'סרך מצוה', כגון חומרא בדבר המותר מעיקר הדין, והיה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שהורגל במנהג זה על ידי שנהג בו שלוש פעמים - נחשב מנהגו כנדר, ואם רוצה לבטלו צריך התרה כהתרת נדרים. ואם התנה מתחילה שנוהג כן "בלי נדר", אינו צריך התרה. ומנהג האשכנזים בזמננו לומר בערב ראש השנה 'מסירת מודעה' לביטול כל הנדרים העתידיים, ובכלל זה - שהמנהגים לא יֵהפכו לנדרים; וניתן לסמוך על כך ולבטל מנהג טוב ללא התרה, אך יש שהורו כי לכתחילה יש להחמיר. [ביה"ל ד"ה על; ביאורים ומוספים דרשו, 9]