היה נחמד מאוד, כנראה, אם כולם היו מבינים אותנו בלי שנצטרך לומר כלום.
הבעל היה מבין שאשתו רוצה לקבל מתנה ליום ההולדת, האישה היתה מבינה שהבעל רוצה שהיא תשים לב לעזרה שלו, הבוס היה מבין שהעובד מחכה למחמאה, העובד היה מבין שהבוס מצפה ליותר הירתמות בזמני עומס.
עד כאן הפנטזיה על אודות עולם נטול ציפיות נכזבות.
המציאות, כידוע לנו, שונה, ופעמים רבות אנחנו מתאכזבים מרה לגלות שהאנשים הקרובים לנו, מהם ציפינו להיות אכפתיים כלפינו וקשובים לרחשי לבנו – לא מבינים אותנו מעצמם.
למה לא מבינים אותנו?
קבלו ארבע סיבות אפשריות:
כי קשה לנחש מה הזולת רוצה בכל רגע נתון. קשה להיכנס לראש שלו, וקשה פי כמה להיכנס ללב שלו.
כי לא כולם בורכו בחושים דקים. לא כל אחד תופס שהפרצוף החמוץ, מצב הרוח השקט, היחס הקריר או הדיבור העצבני, מתכוונים לומר 'חיכיתי שתשים לב שאני לא מרגישה טוב ותכין לי כוס תה!'
כי יש אנשים שבאמת לא תמיד חושבים עלינו מספיק. לפעמים הם עסוקים בעצמם יותר מאשר בנו.
אם כן, מה אפשר לעשות?
הנה שלוש דרכים שאנשים נוהגים בהן:
-
-
-
- לזעום. להאשים את הזולת בחוסר אכפתיות, להטיח בו במרירות עד כמה הוא לא אנושי, או להתפרץ על עניין אחר, כאילו בלי קשר לאכזבה הזו.
-
- להסתגר. להסתובב בפנים חתומות, לשתוק שתיקה רועמת, ולחכות בכליון עיניים לרגע שבו הזולת ישאל: "רגע, אתה כועס? קרה משהו? מה קרה?"
-
- לדבר. אנשים שנוקטים בדרך זו הם הנבונים ביותר. הם מבינים שאף אחד לא רוצה ברעתם, ושהזולת ישמח אם הם יסבו את תשומת לבו ויאפשרו לו לדעת מה הם היו רוצים שהוא יעשה בשבילם.
-
-
אמירה בוגרת כמו: "הייתי מאוד רוצה לקבל פרחים לשבת, זו מחווה שתשמח אותי" –
זו אמירה שמכבדת את בן השיח, ולא פחות מזה – את המבקש בעצמו.
כדי להצליח לבטא את רצונותינו בצורה כזו, נדרשת מאתנו עבודה מקדימה: אנחנו צריכים קודם להצליח לזהות מה אנחנו רוצים, להבין מה הזעיף אותנו וממה התאכזבנו – ואז, אחרי שנתחבר לרגשותינו בכנות ובאומץ, יגיע השלב שבו נוכל להסביר את עצמנו.
השאלה המרתקת היא מה קורה עכשיו, אחרי שהבענו במילים ברורות את רצוננו, ובן שיחנו הביע נכונות למלא אותו.
יש שתי אפשרויות:
– או שנשמח. נאמר יפה 'תודה', נתרגש מהרצון הטוב של האדם שמולנו, והסאגה תסתיים בזאת.
– או שנחזור לנקודת ההתחלה. נרגיש ש'מה זה שווה שקנית לי מתנה, אם הייתי צריכה לבקש אותה?' 'מה הערך של מחמאה שאני הזמנתי אותה?' ושוב ניקלע לאותו פלונטר: 'למה לא הבנת בעצמך מה שאני רוצה?'
וחבל, כי זו החמצה של הישג נפלא מאוד: הנה, הצלחת להתחבר לרצון הכמוס שלך, וגם להסביר אותו לשני באופן שיגרום לו לרצות להשביע את רצונך. חבל למוסס את ההצלחה הזו.
ובכן, קבלו תובנה אחת לסיום:
כשאתה מצליח להבין את עצמך ולגרום לשני להבין אותך, וכשהשני מצליח לתת מעצמו כדי לשמח אותך – זהו רגע של כוח בעבור שניכם.
הרשה לעצמך ליהנות מהרגע הזה, הוא מגיע לך ביושר.
מילון מונחים
להבין – לקלוט את הלך רוחו, רצונותיו וצרכיו של הזולת.
לדבר – להביא לידיעתו ולהבנתו של השני את הלך רוחי, רצונותיי וצרכיי, באופן נעים ומכבד.
משהו לקחת לדרך:
לא תמיד הידברות תסתיים באוטופיה. לפעמים, גם אחרי שתסבירו מה אתם רוצים,
הזולת לא יהיה מעוניין או מסוגל למלא את רצונכם. אם מדובר בסצנה נקודתית,
ולא במהלך עניינים קבוע (שדורש התייחסות מסוג אחר) – אל תהפכו את הסצנה הזו להוכחה ש'חבל על המילים ואין עם מי לדבר'.
המשיכו להסביר את רצונותיכם גם בעתיד, זה ישתלם לכם.
משפט כוח:
אתה רוצה שהוא יבין אותך. הוא רוצה שתהיה מרוצה.
אם כך, למה שלא תערכו תיאום ציפיות?
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו במהדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)