יעקב א. לוסטיגמן
מספר הג"ר משה סחייק, מעשה ששמע מפיו של רבן של ישראל, מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל:
מרן הגראי"ל היה יליד העיר בריסק, בה גם גדל והתחנך. אביו רבי נח צבי, היה אחד מהגבאים של הרב מבריסק, והגבאי הנוסף היה ר' וולף בגין, שבנו מנחם ירד למרבה הצער מדרך אבותיו, ולימים היה ראש ממשלת ישראל.
מרן זצ"ל היה מספר שבעירם היה מנהג, שכנראה היה נפוץ בקהילות יהודיות נוספות, שביום ל"ג בעומר, היו עושים תהלוכה גדולה וחגיגית בה נטלו חלק כל ילדי העיר.
כמובן שכשרוצים שכל הילדים יבואו, צריכים לחלק להם איזשהו ממתק, אבל העוני שם בבריסק היה נורא ואיום.
אני רק אמחיש את העוני ואספר מעשה שאירע שנים רבות לאחר מכן, כשמרן כבר היה כבן מאה, הייתי פעם בביתו בשעה שאכל את ארוחת הערב שבאותה התקופה היתה מורכבת בעיקר מכוס חלב…
מרן ראה אותי וקרא לי: "מה אתה רואה כאן", הוא שאל אותי והצביע על כוס החלב. אמרתי לו: "הראש ישיבה, אני לא מבין את השאלה. אני רואה כאן כוס חלב".
נענה ראש הישיבה ואמר לי: "אתה חושב שכוס חלב זה דבר כל כך פשוט? אתה חושב שזה מובן מאליו שיש לי כוס חלב?
"ובכן, דע לך", אמר לי ראש הישיבה, "שאני זוכר שכשהייתי כבן ארבע ראיתי כוס חלב, ולא ידעתי מה זה המשקה המשונה הזה. שאלתי מה זה הדבר הלבן הזה, ואמרו "זה חלב". היתה זו הפעם הראשונה בחיי שראיתי חלב!!! עד אז פשוט לא היה חלב בביתנו".
הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, המלחמה שיבשה את כל הסחר ואת כל מהלך החיים התקין, העוני היה נורא ואיום. למרן היה אח תינוק שנולד אחריו ונפטר ברעב רח"ל כי לא היה להם חלב לתת לו, וגם אמו בקושי הכניסה דבר מאכל לפיה…
כשמרן היה כבן ארבע הסתיימה המלחמה, ואז התחיל החיים לחזור קצת לשגרה. פתאום היתה אפשרות לכנות מעט חלב…
נחזור לסיפור על תהלוכת ל"ג בעומר: מאחר והעוני היה כל כך גדול, לא היו מבזבזים כסף על מיני מתיקה, ואלו בכלל לא היו בנמצא אז.
אז מה חילקו לילדים? ובכן, כל ילד היה מקבל ביצה קשה. ביצה שלמה לכל ילד! זה היה יקר המציאות, והיה אפילו יהודי שהיתה לו חזקה מיוחדת על ההתעסקות עם הביצים הקשות, הלא הוא וולף בגין, אביו של מנחם בגין שהיה מזכיר הקהילה היהודית בעיר.
מספר שבועות לפני ל"ג בעומר הוא כבר היה מזמין כמות גדולה של ביצים, ובערב ל"ג בעומר היה מבשל אותן, כדי לחלק לילדים, ומהכל ההתעסקות הזאת הוא הרוויח כמה פרוטות, לפרנסתו ולפרנסת משפחתו.
והנה, שנה אחת, סיפר מרן הגראי"ל, וולף בגין קנה את כמות הביצים הנדרשת, הוא כבר היה מוכן ומזומן לבשל אותן, אבל יומיים לפני ל"ג בעומר מת מלך פולין. העיר בריסק היתה חלק משטחה של פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, וכשהוכרזו שלושה ימי אבל לאומי בכל רחבי פולין, כמקובל אחרי מות המלך, חל יום האבל השלישי בדיוק בל"ג בעומר.
וולף בגין לא ידע את נפשו מרוב צער. הוא קנה כמות גדולה של ביצים, הוא נערך והתכונן, והנה ההכנסה השנתית הקבועה שלו, הפרוטות שהוא מרוויח בל"ג בעומר, חמקה לו בין האצבעות. אין תהלוכה, אין חגיגה, זהו יום אבל לאומי, ואבוי לו למי שיעז לחגוג בריש גלי.
פנה וולף לדיין של בריסק באותם ימים, הלא הוא הגאון רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל הי"ד, שבדרך אגב נציין שמאחר וילדיו לא הלכו בדרך התורה רח"ל, הוא השקיע את כל כוחותיו בתלמידו חביבו, מרן הגראי"ל, וטיפח אותו מאוד, ואכן מרן זצ"ל היה זוקף חלק גדול מהתורה שלו לזכותו של הגרש"ז ריגר זצ"ל.
הרב ריגר שמע את הטענות של מר וולף בגין, ולאחר ששקל בדבר, קיבל החלטה: השנה יעשו תהלוכת ל"ד בעומר, וכמיטב המסורת יחלקו לכל ילד ביצה קשה, למרות שהתהלוכה תהיה מאוחרת ביום אחד, ותתקיים בל"ד בעומר.
מרן זצ"ל הדגיש שהעניין לא היה שימור המנהג וקיום התהלוכה, אלא ממש כפשוטו, המטרה המרכזית של התהלוכה באותה שנה היתה כדי שלוולף בגין לא ייגרם נזק כספי…