אחת בשנה – עת ניצבים ועומדים אנו רגעים ספורים טרם יבוא השמש ויעריב, טרם יתקדש יום מחילה וסליחה ולכפרה לכל בני ישראל. נעלה ונביא בין בתרי השורות פנינים מלהיבים וזהרורי עובדות מרוממות שהתרחשו בעיצומו של יום הכפורים, על הקדושה העילאית והמרוממת, ועל האווירה רויית השגב שהייתה במחיצת גדולי ישראל.
פעם היה זה בסעודת ערב יום הכיפורים דיבר בקדשו מרן הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זי"ע לפני בני עדתו ואמר בבכיות מרות: "מעשה במלך שרצה לכבד את אחד משריו, ונתן לו את מלבושו שלו לזמן מה. אך הלה לא שמר עליו כהוגן והבגד נתלכלך. כשהחזירו, נזף בו המלך על שזלזל בכבוד המלכות, והשר נפל לרגליו והפיל תחנתו לפניו שיסלח לו הפעם על עוונו, והמלך רב החסד מחל לו. אך הבה נחזי אנן, אמת שהמלך מחל לו על מעשה חטאו, אולם במציאות נשאר הבגד מלוכלך כקדם.
הוא הדין בבני אדם. הקב"ה נתן לכל יהודי נשמה טהורה חלק אלקי, ואם חוטא ח"ו, הנה הוא מלכלך את נשמתו הקדושה, ואף שישוב וימחול לו הקב"ה, אכתי הבגד מטונף כמקדם, ומה מאד רבה ועצומה הבושה. אמנם העצה אחת היא, צריכים לעשות תשובה מאהבה שעל ידי זה הזדונות מתהפכות לזכיות, ונמצא שהכתמים נעשים מרגליות מזהירות…
וקדושים יהללוך סלה
שח לאמר בנועם שיח הקודש כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זצוק"ל [מובא "שפע חיים" רעד"ר בראשית מאמר ב]: שמעתי מהגה"ק מנאסויד זי"ע, ששמע מחותנו הגה"ק רבי מרדכי יהודה לעוו זי"ע מאינטערדאם, ששמע מפי הגה"ק בעל "ישועות יעקב" זי"ע אב"ד לעמברג, מעשה שהיה בעת היותו סמוך על שולחן חותנו.
בערב יום כיפור, כשאנשי העיר התאספו לבית המדרש לתפילת כל נדרי, נכנס לפתע יהודי עטור בלבנים, כשהוא מהלך על ארבע – מאימת יום הדין, ניגש לפני העמוד, והתחיל לומר 'כל נדרי' אצל התיבה. המתפללים לא ידעו במי מדובר, כי לא ביקש מהם רשות לגשת לפני התיבה תחת השליח ציבור שהיה מוכן לכך, אך הם לא הפסיקוהו, כי קולו היה נעים וערב. כך המשיך אחר כך בתפילת ערבית ואמירת שיר היחוד. כשסיים, המשיך לעמוד לפני התיבה ואמר כל ספר תהלים בנעימות גדולה ובעריבות מתוקה, בלי לעזוב את התיבה אפילו רגע אחד.
גם כשהאיר היום התחיל לומר 'אדון עולם', והמשיך לעמוד ולהתפלל לפני התיבה כל היום, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה, בלי שום מנוחה, כשכל העת קולו חזק ונעים. סיפר ה"ישועות יעקב", שבתחילה דימה שהוא מהל"ו צדיקים, אבל בהמשך היום, כשראה שעבודת הקודש שלו היא למעלה מכח אנוש, היה בטוח שזה מלאך שנשלח אליהם מן השמים, כי אין בכח בן תמותה לעמוד כך שעות רבות בלי לצאת ולהפסיק אפילו פעם אחת, בפרט שכל העת התפלל בשאגת ארי ולא נחלש קולו כל היום.
אחרי תפלת ערבית במוצאי היום, הלך השליח ציבור לשבור את צומו בבית האכסניה, כשה"ישועות יעקב" עוקב אחריו לראות באיזה מקום יפרח המלאך שוב השמימה, אבל כיון שראה אותו עושה הבדלה ואחר כך אומר שלבו חלש ומבקש שיביאו לו להשקיט רעבונו, הבין שבוודאי מדובר בילוד אשה… אלא שכאשר נתנו לו דבר מאכל – אמר: "לא לזה התכוונתי… כבר כ"ד שעות לא למדתי, הביאו לי מסכת סוכה"… מיד הביאו לו גמרא והוא התחיל ללמוד בקול ובחיות כל הלילה, עד שסיים את כל המסכתא, ואז נפנה לטעום משהו… לאחר זמן נודע לו, שהשליח ציבור היה הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע.
לצום שני צומות!
עובדא מעניינת אירע בצל מרנא החזון איש. חולה זקן התמרמר בפני רבינו הגאון בעל "חזון איש" זצוק"ל, שאסרו עליו הרופאים לצום ביום הכיפורים, ולבו דוי עליו משום כך. העיר לו ה"חזון איש": מי אומר שלא תצום?, אתה תצום שני צומות!. חז"ל קבעו (ברכות ח:) שכל האוכל בתשיעי כאילו התענה שתי צומות. ולמה אמרו כך. אין זאת אלא משום שבט' תשרי זהו רצון השי"ת שיאכלו. ואם אתה מחוייב על פי דין לאכול גם בעשירי, מדוע לא יעלה הכתוב גם עליך כאילו אתה צם שתי צומות!. אחר כך הוסיף וזירזו: אין אנו אלא חיילים פשוטים, המקיימים את הפקודות שהטילו עלינו, אם לצום נצום ואם לאכול נאכל…
כאן נאה לצטט את מכתב קודש ששלח מרן הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע
למרן הרה"ק רבי מנחם מענדיל מויזניץ זי"ע בעל "צמח צדיק" שלשה שבועות קודם הסתלקותו – כדי שיאכל ביוהכ"פ כציווי הרופאים [נדפס בס' "נחלי בינה" ליום הכיפורים עמ' רפה]: בין כסא לעשור, באור החיים לאור, כבוד אהובי מחו' ה"ה הרה"צ הקדוש המפורסם בוצינא קדישא חו"פ תפארת ישראל כשת"ק מו"ה מנחם מענדיל שליט"א.
אחדש"ה באתי במכתבי הלזה, כי לפלא בעיני ששמעתי כי עלה מורא בלב אנשי שלומו ד' עליהם יחיו, פן ירצה כ"ק להתענות ביום הקדוש הבעל"ט, ומי יוכל להאמין כזאת על איש קדוש כמותו ירבו בישראל, הלא מרועה אחד מצווים אנחנו ועומדים, לבלתי לאכול ביום הכיפורים, ובמקום המצטרך נאמר "ושמרתם לנפשותיכם". זכרתי בעת שאאמו"ר [הרה"ק שר שלום מבעלזא] זצ"ל היה חולה, והלכנו במבוכה פן לא ירצה לאכול ביום הכיפורים, אמנם הוא ז"ל בגודל צדקתו היה זריז בדבר, ותיכף אחר "כל נדרי" מיהר וציוה ליתן לו לאכול כפי שהיה צריך, ואמר בזה הלשון "הריני מוכן ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חכמינו זכרונם לברכה", ואכל בשמחה יתירה, כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת אכילת מצה ונטילת לולב.
ובודאי גם כ"ק יהיה זריז במצוה זו, ויתנהג כפי פקודת הרופאים עליו, ובפרט אדם גדול אשר עיני ישראל עליו, צריך להזהר ביותר פן כי יחמיר בזה ילמדו ממנו ויבוא ח"ו לידי סכנה. יאמין לי כי מכתבי זה נגד רצוני הוא לכתוב לכ"ק דעתי בענין התנהגותו, אמנם למען תיקר נפשו הטוב בעיני, הוכרחתי לכתוב מה שנגד רצוני. השי"ת יברך לחמו ומימו, ויסיר מחלה במהרה מקרבו, וישלח לו במהרה רפואה שלימה, ויברכו בגמר חתימה טובה. הק' יהושע מבעלזא