סיפר הגאון רבי משה טורק זצ"ל:
כאשר הגעתי לארץ ישראל בניסים גדולים הייתי כבן עשרים, והלכתי ללמוד בישיבת 'היכל התלמוד'. הראש ישיבה היה הגאון ר' חיים זאב פינקל זצוק"ל, בנו של רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל ונכדו של הסבא מסלבודקה רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל.
היו אז זמנים מאד קשים, בני עשירים שבאו לבד בלי ההורים לארץ ישראל לא היה להם איפה לישון, וראיתי בחורים כאלו שישנו בתל אביב בשד' רוטשילד על ספסלים. לא היה להם כסף איפה לישון. אני למדתי בישיבה וממילא היה לי איפה להיות.
הגאון ר' יוסף פרבר זצ"ל מראשי הישיבה נסע לאמריקה בשליחות הישיבה, והמשכורת שלו על אותה נסיעה היתה, שיוכל לשכור או לקנות – אינני יודע – איזו דירה קטנה בסוף רחוב יהודה הלוי. זה כבר כמעט על יד יפו.
סיפרו שבאמריקה הוא לא הוציא שום פרוטה מיותרת לצרכיו, רק אכל לחם וסרדינים, כי הוא רצה לשמור את המשכורת שלו בשביל הדירה שהוא קיווה להשיג בעזרתה, עבור משפחתו.
באותם ימים נסעו עם אוניות, ובת"א עוד לא היה נמל. בשובו חזרה הוא הגיע לנמל יפו עם האוניה, והיה זה בשבת בצהריים. והרי יש איסור מדרבנן לרדת מהאוניה בשבת, משום שאסור לצאת מחוץ לתחום – ניגש אפוא רבי יוסף פרבר זצ"ל לרב החובל ואמר לו: אני אתן לך מאה דולר (זה היה המון כסף בזמנם) אם תחכה ארבע שעות עד מוצ"ש, כי אני לא יכול לרדת עכשיו.
אמר לו רב החובל: מה אתה מדבר שטויות! אני צריך להמשיך את הנסיעה לסוריה. אמר לו הראש ישיבה: אני אתן לך מאתיים דולר! וכך העלה את המחיר עוד ועוד, עד שהציע לרב החובל את כל הכסף שהרוויח בשביל הדירה, כדי לא לעבור על איסור דרבנן. אבל עם כל זאת רב החובל סירב.
אבל הקב"ה הרי הוא בעל הרחמים, מה עשה הבורא כל עולמים? פרצה שביתה בין הפועלים, המלחים הגויים. הם ביקשו מרב החובל תוספת למשכורת, והוא היה עקשן ולא רצה לשלם, הם התקוטטו ביניהם עד שהגיע מוצ"ש, והגאון ר' יוסף פרבר זצוק"ל ירד עם הכסף שלו, וב"ה לא עבר על איסור דרבנן.
(הרב פנחס זרביב, מכון 'למעשה', מגליון 'זכרו תורת משה עבדי' קורח תשפ"א)