גיסים שלי, היקרים והחביבים, נפשו בהרי האלפים שבצרפת לא, הם לא היו היחידים. אדרבה, הם תיארו את המקום בו שהו כ"בני-ברק-של-צרפת-בתקופת-בין-הזמנים". כל האזור, בו ניתן לשכור דירות לנופש, היה מאוכלס בלא מעט חרדים, חלקם מן הארץ וחלקם מאזורים שונים בארופה, שהגיעו לפוש בהרים הגבוהים של האלפים הצרפתיים.
על אלה יש להוסיף משפחות רבות שהגיעו בקבוצות מאורגנות ששהו במלונות מסודרים – כך שבמעלה ההרים ניתן היה למצוא כל מה שיהודי צריך. החל ממניינים לאורך כל שעות היממה, מזון כשר וטרי (כולל באגטים טריים שנאפו במאפיה יהודית והועפלו לגובה ההר ונמכרו תמורת 50 סנט של רווח עבור היזם), וכלה בשאר מעשי חסד הנדרשים מעת לעת.
כך או כך, חזרו שני גיסי היקרים עם מעשה נס ופלא, על אודותיו דובר שם בהרי האלפים במהלך החופשה. איני יודע פרטים מדוייקים של אנשי המעשה וגם אם הייתי יודע כמובן אין שום סיבה לחשוף אותם; גם איני יודע את פרטיו המדוייקים של המעשה, כי כאמור הכל מפי השמועה: אבל גם מה שנשמע מפי השמועה, בהחלט מדהים ומפתיע.
ומעשה שהיה, כפי הנראה, בעיקרו כך היה:
באחד הטיולים שערכה נכדה צעירה עם סבתה (בכלל מתאפיינים הנופשונים הללו בקבוצות משפחתיות הכוללות אמהות ובנותיהן או סבתות עם נכדותיהן, המקבלות שבוע של זמן איכות מחבר ומקרב), מעדה לפתע הנערה ונפלה על הקרקע בצורה לא־טובה. עד כמה לא טובה? הקרסול הסתובב בזווית מעוקמת, כך שלא מדובר היה בסתם־נקע עליו ניתן להתגבר בעזרת התאוששות. הנערה הובהלה לבית חולים מקומי, שם נקבע כי עליה לעבור ניתוח לקיבוע הקרסול וגיבוסו.
את הנופש כמובן לא היה ניתן להמשיך. הנערה חזרה מבית החולים מגובסת ובלי יכולת ניידות. היהודים שמכירים את המקום, שכרו עבורה כסא גלגלים, עמו יצאה מבית החולים בחזרה לאתר הנופש במרומי ההרים. במקביל, אביה יצא מן הארץ כדי לסייע בהבאתה חזרה ארצה.
עד שמצא האב טיסה, ועד שהגיע למרומי ההר, חלפו כמעט יומיים. כאן המקום לציין כי כשאנו מדברים על "מרומי ההר", הכוונה להר המתנשא לרום של גובה 2,700 מטר מעל פני הים, והדרך אליו מתבצעת באמצעות כביש בעל נתיב אחד לכל כיוון, המתפתל בלא־פחות מ-30 פיתולים חדים ומשופעים, הדורשים מידה לא מבוטלת של אומץ (ושל אמונה ובטחון) כדי לנסוע בהם, הן כלפי מעלה ובמיוחד כלפי מטה. בשל פיתולי הדרך, והתהום הנפרשת בצידו של כל פיתול, הנסיעה מתחתית ההר על לפסגתו (וכן בדרך מטה), מתבצעת בזהירות, במתינות, באיטיות ובשימת־לב מירבית, ולכן אורכת כמעט שעה תמימה.
ובכן, הגיע אבי־הנערה אל אתר הנופש, והחל להכין את כל הדברים לקראת הנסיעה עם ביתו אל שדה התעופה בדרכם חזרה לארץ. כל שנותר כעת היה, להחזיר את כסא הגלגלים שהושכר (או הושאל) מן המרכז המסחרי הנמצא קצת יותר למטה, מרחק של כ-10 דקות הליכה (או דקה נסיעה) מאתר הנופש הגבוה.
אין לי מושג מדוע ולמה, האב החליט לקחת את הכסא ולהחזירו רגלי אל מקום ההשכרה. כנראה שלא היה רכב זמין, או שהחליט לא להטריח; כך או כך, נטל האב את הכסא והחל לגלגלו לפניו בדרכו מטה בפיתולי ההר הנמרצים.
ואז, עלה במוחו רעיון.
כנראה שהיה האב צעיר ברוחו, ואולי גם בגילו. הוא הבחין במורד ההר המתפתל, הביט בכסא הגלגלים הריק אשר לפניו, וחיבר אחד־ועוד־אחד: במקום לגלגל את הכסא לפניו ולצעוד רגלי בעקבותיו, התיישב האב על כסא הגלגלים והחל לנוע יחד עמו ב… נסיעה מהירה.
אלא שהנסיעה המהירה הפכה למסוכנת. שיפוע ההר היה רב, הפיתולים היו רבים וחדים, ובצד נפרשה תהום עמוקה. האב איבד שליטה על כסא הגלגלים, החליק יחד עמו ו…נפל אל מעבר לתהום!
כן, האיש שישב בכסא הגלגלים, מצא את עצמו בתאוצה גוברת והולכת אל עבר פי התהום, ולא הצליח לעצור את הכסא, עד שנפל בתנופה אל מעבר לתהום!!
הוא צנח עם הכסא לתהום שעומקה 40 מטרים (!) אולם במהלך נפילתו התעשת האיש ושלח את ידיו בבעתה כדי לתפוס בשיחים או בזיזים שימנעו את נפילתו. בחסדי שמים, לאחר נפילה של 15 מטר, הצליח להחזיק שתי ידיו בשיח שבלט מן ההר, בעוד הכסא נשמט ממנו ומתרסק בתחתית התהום.
כך, נותר האיש תלוי על בלימה, כשמתחתיו תהום פעורה, ומעליו מצוק ששפתו 15 מטרים מעליו. אין הוא יכול לעלות בכוחות עצמו, וכמובן שאינו יכול לעזוב את השיח שמחזיק אותו כעת בחיים, פשוטו כמשמעו.
פצח האיש בזעקות 'הצילו' רמות, מתוך תקווה שמאן־דהוא ישמע אותו. כמובן, לא רבים היו הסיכויים לכך באופן מציאותי, שהרי הכל חולפים במקום עם מכוניות ואוטובוסים סגורים וממוזגים. גם אלה הנעים באופניים, מן הסתם לא ישמעו קול ענות חלושה מעומק של 15 מטרים בתהום, שאיש אינו מעלה על דעתו שמישה ותלוי באמצע שיפועו.
כך, חלפו דקות ארוכות, כאשר האיש תלוי ומחזיק עצמו בשארית כוחותיו, וקורא לעזרה במלוא ריאותיו. ואז, במקרה שאינו אלא השגחה פרטית, חלף במקום אורח יהודי שנסע באיטיות עם מכוניתו, כשחלונותיו פתוחים. אוזניו קלטו זעקות חלושות מן התהום, והוא מיהר לעצור בצד הדרך. התקרב היהודי לשפת התהום כשאינו מבין האם אכן שמע את המציאות או שמא רק חלם או הזה; אך לתדהמתו העצומה, הבחין באיש התלוי על השיח ושואג לעזרה.
בשניות שלף האיש את מכשיר הטלפון, הזעיק עזרה – ומתנדבי 'הצלה' (כן, גם שם בהרים יש כמה אנשי חסד כאלה) מיהרו להגיע, תוך שהם מסתייעים באנשי חילוץ מקומיים. עד מהרה, חולץ האיש מן התהום וחזר לעמוד על קרקע מוצקה כשהוא בריא ושלם (ורק חלש ושרוט בכפות ידיו)
כך הסתיימה לה חופשה של הבת – שחזרה הביתה מגובסת, ושל האב שהגיע לחלצה, אך מצא עצמו מחולץ מתהום פעורה. בהחלט נס הראוי להתנוסס.
חסדי שמים באלפים!
(בנימין חינקיס מדור הערת אגב המודיע ה' באלול תשפ"ג)