אליעזר (לייזר) רוט
בשיחה מיוחדת שקיימנו עם הגבאי המסור של כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, לגיליון 'לקראת שבת' בפרשת לך לך, עסקנו בנסיעות הרבות שהיה הרבי נוסע לעיתים תכופות לענייני הכלל והפרט בלי שום התחשבות בקושי הדרך ובטלטוליה.
באותה שיחה הזכיר הגבאי הרה"ח רבי שלמה זלמנוביץ, כי הרבי מלעלוב זצ"ל היה זה שחידש את שלושת הנסיעות הגדולות שהיו נהוגות בעבר ושנגדעו בשואה הנוראה, ולאחר מכן בגלל ירידת מסך הברזל הקומוניסטי שהפריד את מזרח אירופה משאר מדינות העולם.
"הוא היה זה שנתן גב וכוח לחידוש הנסיעה למעז'בוז' בחג השבועות לעשות את החג על ציונו של הבעל שם טוב הקדוש לאחר נפילת מסך הברזל, הוא היה זה שחידש את הנסיעה לליז'ענסק ואנשיו הקימו שם את ההכנסת אורחים והשטיבלך והמקווה וכל הפעילות שמסביב שמשמשת מודל השראה לכל קברות הצדיקים האחרים באירופה, והוא חידש גם את הנסיעה לציון של זקנו הקדוש, ראש השושלת הרה"ק רבי דוד מלעלוב זיע"א, בעיירה לעלוב שבפולין.
בהקשר זה סיפר הרב זלמנוביץ על הנסיעה הראשונה לציון הבעל שם טוב הקדוש במעז'בוז' שבאוקראינה, בחג השבועות שהוא יומא דהילולא של מרן הבעל שם טוב הקדוש.
"היה זה בימי ספירת העומר של שנת תשנ"ה, הרבי זצ"ל שהה באותה תקופה בצפת", מספר הרב זלמנוביץ, "דרכו היתה שבכל עת מצוא הוא היה נוסע למירון כדי להתפלל שם לישועת הכלל והפרט.
"והנה צדה עינו של הרבי מודעה קטנה שנתלתה על הקיר בכניסה לציון הרשב"י. המודעה היתה של ארגון לא כל כך מוכר באותם ימים: 'דרך צדיקים'.
"מתארגנת קבוצה לשהייה על ציונו הקדוש של הבעל שם טוב הקדוש במעז'בוז', ביום ההילולא שבחג השבועות", זה, פחות או יותר, היה לשון המודעה ועליה מספר טלפון. הרבי העתיק את מספר הטלפון, ושמר בכיסו.
"כשחזר הביתה, לצפת, הוא התקשר, וביקש להצטרף לנסיעה למעז'בוז'. האיש שהרים את הטלפון במשרדי 'דרך צדיקים' כמובן לא תיאר לעצמו שמהעבר השני של הקו משוחח עמו אדמו"ר חשוב. שאל לשמו ולפרטיו, רשם אותו לנסיעה והבהיר שבינתיים הוא לא יכול להתחייב שאכן תהיה נסיעה.
"אתה האדם השלישי שמתקשר אלינו", הסביר הפקיד לרבי, "אם נצליח להגיע לעשרה אנשים, הנסיעה אכן תצא לפועל, אבל אם לא יהיה לנו מניין אנחנו לא יכולים לעשות נסיעה לחג השבועות בלי קריאת התורה ובלי תפילה במניין…".
"הטלפון הבא של הרבי היה למשב"ק המסור הרה"ח ר' שמחה קרקובסקי", מתאר הרב זלמנוביץ, "אני הייתי ליד הרב קרקובסקי בדיוק באותו הזמן ואני לא אשכח את ההבעה המופתעת שלו כשהוא ענה לרבי. בלבי כבר התחלתי לנסות ולנחש מה כבר יכול הרבי לומר לו בטלפון שנפל עליו כזה הלם כבד. הוא בקושי הצליח לדבר מרוב תדהמה…
"הרבי אמר לו שהוא מבקש אם אפשר אולי לבדוק אם יש שבעה אנשים מקרב חסידי לעלוב שרוצים לנסוע לשבועות למעז'בוז', לציון הבעל שם טוב הקדוש, כי הוא רוצה להיות שם וחסרים שבעה אנשים למניין…
"מי שמשתייך לעדת החסידים לא צריך שיסבירו לו את המשמעות. מגיע רבי, אדמו"ר למאות חסידים, חג השבועות זה אחד הימים הכי משמעותיים בשנה בכל חסידות, מגיעים חסידים מכל רחבי הארץ ואפילו מחוצה לה, כדי להסתופף בצל הרבי בחג מתן תורה, והרבי עצמו? כל זה לא מעניין אותו, הוא מחפש עוד שבעה מתנדבים שיסעו אתו לשבועות לאיזו עיירה נידחת באוקראינה, שאין בה לא בית כנסת ולא מקווה, אין שם שום דבר! כפר נידח שאפילו חשמל היה שם רק בשעות היום, ולא כל היום…
"כמובן שלא שאלנו שאלות. הרבי קיבל מיד תשובה חיובית שיהיו שבעה אנשים, הרב קרקובסקי ואני זה כבר שניים, ואם החסידים רק ישמעו שהרבי מתכנן לנסוע למעז'בוז' לחג השבועות, אין ספק שיהיו הרבה יותר מחמישה נוספים שיסכימו להצטרף…
"כמובן שהשמועה נפוצה במהירות, ובתוך זמן קצר כבר היתה קבוצה של כ-30 בני אדם. הדאגה של הרב ישראל מאיר גבאי, מנהל 'דרך צדיקים' כבר היתה הפוכה לגמרי. עכשיו הוא כבר לא חשש שלא יהיה לו מניין. החשש היה שלא יהיה מספיק מקום בעיירה הקטנטנה הזאת כדי לאכלס כל כך הרבה יהודים…"
ללקק עפר
וכך מתאר את אותה הנסיעה המופלאה הסופר הנודע הרה"ח רבי יאיר וינשטוק, נו"נ לאדמו"רי בית לעלוב ומחשובי קהל העדה, בעלון 'אהל מועד' (גיליון ערב חג השבועות תשע"א, מובא בשינויים קלים):
"נמל התעופה בקייב היה שונה לגמרי מנמלי התעופה בפולין", הוא מתאר את מה שחוו החסידים שכבר הורגלו כמה שנים קודם לכן בנסיעה השנתית לפולין לרגל יומא דהילולא של אבי השושלת רבי דוד'ל מלעלוב זיע"א. "הפקידים עשו הרבה בעיות עם כל ויזה. שעות ארוכות ומתישות נדרשו לעמוד בתור עד שהורשו לצאת עם דרכונים מוחתמים.
"הנסיעה ההיא נמשכה שבועיים ימים וזכורה כ'נסיעת המסוקים' באשר היו צריכים לנסוע ממקום למקום במסוק. הרבי היה אז על ציונו של המהרש"א הקדוש באוסטראה וליחך בלשונו את העפר שליד קברו כדי לקיים את אמרת קדשו של הבעש"ט הק' שאמר "כי אם היו הבריות יודעים את קדושתו של המהרש"א הקדוש היו מלחכים את העפר שעל קבורתו".
הרב זלמנוביץ מוסיף שכאשר הגיעה הקבוצה לברדיטשוב, הם נתקלו באיבה האנטישמית השורשית של הגויים האוקראינים שרדפו אחרי הקבוצה היהודית ויידו אבנים על הרבי והחסידים.
מעז'יבוז' היתה באותם ימים נחשלת לגמרי וסביבת ציונו של הבעש"ט הקדוש לא היתה מפותחת כלל. התנאים לאכסניה היו קשים מאד. בנין האכסניה המפורסם של מעז'יבוז' טרם נבנה, חברי הקבוצה התאכסנו בדירות של ערלים שפינו חדר או שניים לטובת האורחים היהודים, ולרבי עצמו שכרו דירה קטנה שהיתה ריקה. את טבילות הטהרה טבלו במימי הנהר בוז'וק הזורם ליד העיירה.
לאחר שיצא הרבי עצמו מהטבילה בנהר, הבחין בקרבת מקום בדייגים המקומיים ששלו ממנו דגים והציעו אותם למכירה. קנה מהם הרבי מספר דגים ומסרם להרה"ח רבי מנשה ליפשיץ שהיה ממונה על הבישולים והסעודות, שיבשל אותם לכבוד יום טוב.
"הרי ידוע שבעל שם טוב הקדוש איווה למושב לו בעיר מעז'בוז' דווקא בגלל שהאזור משופע בנהרות וגם העיר עצמה שוכנת על נהר, ושני טעמים אמרו בדבר, אם בגלל שהבעל שם טוב רצה שיהיה לו נהר מזומן לטבילה בכל עת, ואם משום שרצה שיהיו לו תמיד דגים זמינים לכבוד שבת קודש".
הרב זלמנוביץ מספר שבאותה עת לא היה בכל מעז'בוז' אפילו מקרר אחד לרפואה, ובשל כך הביאה הקבוצה עמה מקרר מהארץ… גם שירותים לא היו בנמצא ברדיוס של עשרות ואולי מאות קילומטרים, ומארגני הנסיעה רכשו לשם כך כמה שירותים כימיים ניידים, שלקחו איתם לכל מקום. אגב, המקרר שטרחו והביאו עמם ממרחקים לא הועיל כמו שהם קיוו, כי חשמל היה רק בשעות היום, וגם במהלך היום הזרימה שלו לא היתה סדירה, אבל זה היה עדיף מכלום…
"התנאים היו מינימליים. את הכל היו צריכים לאלתר במקום, והדבר הצריך לא מעט היערכות וכושר אלתור, אבל הניסיון שצברו אנשי החסידות מהנסיעות הקודמות ללעלוב לליז'ענסק שבפולין, אפשרו להם להיערך בצורה טובה יותר, למרות שבאוקראינה המצב היה הרבה יותר גרוע מפולין מבחינת התקדמות הציוויליזציה".
"מעניין לציין", מעיר הרב זלמנוביץ, "שבשונה מהנסיעה לציונו של רבי דוד מלעלוב בז' שבט, בכל הקשור לנסיעה למעז'בוז', הרבי לא היה מעודד את הציבור להצטרף. הוא הודיע מראש שהוא נוסע, ומי שרצה יכול היה להזמין כרטיס להצטרף לנסיעה שאורגנה על ידי 'דרך צדיקים'.
"עם זאת, כמעט לכל מי ששאל האם לבוא למעז'יבוז ענה הרבי בחיוב, מלבד בחורים צעירים, וכשהיה שם הביע פליאה על תושבי חו"ל שאינם מגיעים בהמוניהם למעז'יבוז' לחג השבועות. "פלא עליהם" אמר, "מילא בני ארץ ישראל שאינם מגיעים, הרי זה משום חשיבותה של ארץ ישראל, אבל אלו שגרים בחו"ל? לא לבוא לשבועות למעז'יבוז'? הרי זו ממש טיפשות!". וחזר כמה פעמים על הביטוי "נארישע מענטש'ן".
"דרכו היתה לנסוע שנתיים ולאחר מכן להפסיק שנה אחת, וכך אמר הרבי בשמו של ה'בית אהרן' מקרלין זיע"א, כי המנהג היה לנסוע שנתיים ולהפסיק שנה, כדי שלא לקבוע חזקה".
"זמן קצר לאחר שחזר רביה"ק ממעז'יבוז' באחת הנסיעות הראשונות נפגש בשמחת נישואין בגאב"ד מאקאווא שליט"א. שאלו הגאב"ד "ומה אומר הרבי על חג השבועות במעז'יבוז'?" ענה לו הרבי על אתר "שם רואים כמה צריך להשתפר ולהיות יותר טובים". ("דארט זעט מען וויפיל מען דארף זיך פירן בעסער"). ולבחור אחד מאנ"ש אמר הרבי בסערת נפש: "כאן הוא המקום וכעת זה הזמן – לקחת את עצמך בידיים, לפתוח דף חדש!".
מותו של צורר
בנסיעה השניה בשנת תשנ"ו כבר הושלמה בנייתו של שלד הבנין, הוא עוד לא היה ראוי לשינה וגם המקווה לא היה פעיל, אבל כן היה מקום רחב ידיים שיכלו להתפלל בתנאים מאולתרים, ולאחר מכן באותו המקום גם לסעוד את סעודות החג. באותה שנה ירד גשם סוחף שחדר פנימה לבנין הבלתי גמור על כל ארבע קומותיו, היינו צריכים לכסות את ספרי התורה עם מפות ניילון כדי שלא יינזקו חלילה. באותה שנה ערך הרבי "מי שברך" לכל הבחורים המבוגרים שנסעו איתו, ותוך זמן קצר כולם נושעו!
"בכל השנים הן במעז'יבוז והן כשעשה את החג בארה"ק נהג הרבי ללכת בערב החג לקטוף ענפים כדי לקשט את בית הכנסת כמנהג. וביו"ט, בקידוש שאחרי התפילה לקח חלב וערבב עם דבש ושתה מעט, לקיים את המנהג כמאמר הכתוב "דבש וחלב תחת לשונך". באחת השנים התאחרה תפילת המוספין עד סמוך לחצות היום, וכשהקהל נדחק להתברך מפי הרבי בברכת 'א גוט יום טוב', העיר הרבי "חציו לכם", והזדרז ככל יכולתו כדי לקדש על היין ולטעום מיני תרגימא לפני שיגיע חצות היום.
"בשנת תש"ס, חל חג השבועות ביום שישי ובמוצש"ק שהיה יו"ט שני הגיעה לשם הבשורה על התפגרותו של הצורר חאפז אל אסד נשיא סוריה ימ"ש. רבינו הכריז בהתלהבות "כן יאבדו כל אויבך ה' ".
"למחרתו ביום ראשון נסע לשאוב מים לשתיה ממעיין הבעש"ט במרחק מה, לקח כוס מים ובירך עליו "שהכל" כשהוא מסביר לקהל כי מי ששותה מים אלו רק לסגולה אינו צריך לברך, אך הוא חש צימאון ומקיים בכך מאמר הגמרא "השותה מים לצמאו מברך שהכל".
"הרבי לקח משם בקבוק מלא מים ולבחור אחד שנצרך לישועה הורה לשטוף את פניו במי המעיין כסגולה להיוושע".
עוד מספר הרב וינשטוק: "בנסיעה של שנת תשס"א זכיתי להשתתף ולראות במו עיני את עבודתו הקדושה ביום החג 'מבואו ועד צאתו'. אמירת האקדמות היתה בקולי קולות ובסערה אדירה. והיה ממש שואג באמירת החרוזים 'מנן ומאן הוא רחימך'. או 'ידבר לן עלמין', או 'זכאין כד שמעתון שבח דא שירתא' או 'עדב יקר אחסנתיה' וכדומה, וראו שמגיע עד כלות הנפש. העורקים על ראשו היו בולטים מרוב רתיחתו ומראהו היה נורא מאד.
"מופלאה היתה גישתו אל ציון הבעש"ט הקדוש בהכנעה עצומה ובדרך כלל סירב לקרוא קוויטלאך על הציון הקדוש.
"בשנת תשס"ד היתה הנסיעה השביעית והאחרונה. היתה זו נסיעה מיוחדת ולכשתרצה ניתן היה לראות כי הוא נפרד מהמקום. בערב יום טוב ערך שבע הקפות מסביב לציון כמנהג המקובלים, שלא כדרכו.
"באסרו חג הוא יום טוב שני צם כל היום, ניגש אל הציון הקדוש אמר כל התהלים והדליק שם שני נרות (בהעברת אש מנר שדלק מערב החג), שלא כדרכו, קרא קוויטלאך, דבר שמעולם לא עשה על ציונו של הבעש"ט, ונטל ידיו לסעודת חג ממש בשקיעה, בדומה לנסיעתו האחרונה ללעלוב בתשס"ט כאשר נפרד מהציון וצם אז כל יום ההילולא.
"האווירה במקום בנוכחות רביה"ק היתה מיוחדת מאד. רגשות התרוממות והתעלות שאי אפשר לתאר ושמחה עצומה משמשים בערבוביה. עובדה אופיינית לרביה"ק מספר אחד הנוסעים בשנת תשס"ג: באותה שנה התארגנה קבוצה גדולה של בחורי אנ"ש להצטרף אל הרבי במעז'יבוז'.
"חג שבועות חל באותה שנה ביום שישי, ולפיכך תוכננה נסיעתם כבר ביום רביעי – ד' סיון, על מנת שבאותו יום ולמחרתו יזכו להשתטח על קברי יסודי ארץ הטמונים באדמת אוקראינה כמרנן ה"תולדות יעקב יוסף" בפולנאה, המגיד ממעזריטש והרבי רבי זושא הטמונים באניפולי, ה"קדושת לוי" בברדיטשוב, ועוד ככל שיספיק הזמן וכנהוג באותן נסיעות.
"אלא שלרבי היו תוכניות אחרות עבורם. יומיים או שלושה לפני הנסיעה התקשר למשרדי ארגון הנסיעות "דרך צדיקים" וביקש לשמוע לאן וכיצד נוסעים הבחורים, לכששמע כי מיועדת עבורם נסיעה ארוכה, הודיע הרבי למנהל המשרד ר' נחמן אלחדד-שארף הי"ו (אביהם של הילדים הטהורים שנספו באסון מירון), כי הוא אינו מוכן ליטול על כתפיו את ביטול התורה הזה, והוא מבקש כי הבחורים יטוסו רק בליל חמישי – ערב יום טוב. ר' נחמן אלחדד-שארף הסביר לרבי כי כבר הנפיק את הויזה הקבוצתית עבור הבחורים ואם יצטרך להנפיק כעת ויזה חדשה מדובר בהוצאה נוספת של 1,000 דולרים, הנפקת ויזה עלתה ארבעים דולרים לכל אחד מ-25 הבחורים.
"אך הרבי לא התפעל במיוחד, ונטל על עצמו את ההוצאות ובלבד שהבחורים לא ייסעו לנסיעה ארוכה וממושכת שתגרום להם ביטול תורה גדול יותר. רק לחתן אחד ולכמה בחורים מבוגרים התיר הרבי נסיעה ארוכה באותה שנה.
מוסיף בעל המעשה: "בשעת מעשה, כאשר ר' נחמן אלחדד-שארף הודיע לי על כך, היה אכפת לי מאוד משום שכבר עשיתי הכנה נפשית ורוחנית לפקוד את קברי אותם צדיקים. אך למעשה כאשר הגענו למעז'יבוז' (לאחר הכנה דרבה בציונו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א, באומן), פגשנו בדיוק ברבי, כולו אומר הוד והדר כשהוא עצמו נראה כאחד הצדיקים שהתגורר באזור לפני כמאתיים שנה, ולאחר מכן כאשר נכנסנו לציון המצוינת – אהל הבעש"ט הק' חשנו כאלו רגשי קודש וכזו התעלות וזאת היתה ההכנה הטובה ביותר".