יבמות פה
כיצד שכנע הרה"צ ר' זאב אידלמן זצ"ל את השופט בבית המשפט?
קנסו אותו
באחד הגנים הציבוריים בבני ברק נשתלו עצים רבי פארות וסבוכי נוף. במקום לא היתה תאורה בלילות, וכאשר העצים גדלו יותר, הדבר משך יושבי קרנות להתאסף שם ולפגוע בטהרת האוירה המיוחדת לבני ברק, כך שנשקפה סכנה לעתיד אופי האיזור מההתאספות הקבועה שם. רבי זאב איידלמן זצ"ל פנה לעירייה כמה פעמים בבקשה לקבוע עמודי תאורה בגינה, אבל הטיפול בעניין נסחב.
הלך רבי זאב עם עוד מספר רבנים וניסרו בעצמם את כל הענפים משני עצים גדולים. לפתע הופיעה משטרה, כל הרבנים חמקו ברחו מהמקום, אך רבי זאב לא נרתע מליטול על עצמו את כל האחריות למעשה. תוך כדי ניסור, פנה אל הפקחים שקראו לו להפסיק, ואמר: "אדרבה, תעמידו אותי למשפט".
בעקבות הדבר שלחו לו הזמנה למשפט. דעת המבינים במהלכים אלו היתה שהוא יחוייב בדין, אך רבי זאב לא לקח לעצמו עורך דין. בעת המשפט, אחרי הקראת כתב האישום שאלו השופט: "מר אידלמן, אתה מודה או כופר?". ענה לו רבי זאב: "אפתח בסיפור…". הפסיק אותו השופט: "מר אידלמן, עכשיו לא הזמן לסיפורים. אתה מודה או כופר?"
רבי זאב אינו מתפעל מאדם, הוא כנטול הרגשות כלפי המקום שבו הוא נמצא, ובנימה החלטית לא מתנשאת הוא אומר לשופט: "אתה יכול לא לתת לי רשות דיבור, אבל אם אתה נותן לי לדבר – מה לומר זה אני אבחר". למרבה הפלא נעתר השופט לדבריו, ורבי זאב החל לספר את סיפורו:
"ראיתי פעם אדם שטיפס בזריזות על צינורות מים, הגיע לקומה שניה, פרץ את החלון והשתחל פנימה. מה לדעת כבוד השופט דינו של אותו אדם?". השופט ענה בפשטות ובתמיהה: "גנב הוא, צריך היית לקרוא למשטרה. אולם מה לסיפור זה ולעניננו?".
המשיך רבי זאב: "אני הגבר, אני הוא שטיפסתי פעם לקומה שניה, מכיון ששמעתי בדרך הילוכי קול תינוק בוכה, ולא היה זה סתם בכי, הבנתי כי הוא שרוי במצוקה של ממש. עליתי במדרגות והקשבתי לדלתות עד שהגעתי לאותה דירה, ניסיתי לדפוק, וכנראה שאמו יצאה לקניות והשאירתו לבדו ונעלה אחריה את הדלת. על פי הנסיבות היה נשמע שהוא בסכנה ממש, ובדיבורים מעבר לדלת לא יכולתי לפעול כלום, עד שלא היה מנוס מלטפס מבחוץ ולהכנס בצורה זו. ואכן הוצאתיו על כתפי מהחלון החוצה, ובזהירות ירדנו על גבי הצינורות למטה למעלה מכוחותי, וטיפלתי בו עד שנחלץ מהסכנה שהיה בה ושמרתי עליו עד שאמו חזרה לביתה", סיים רבי זאב את משלו.
השופט, לגמרי לא מבין, אמר לו: "מעשה טוב עשית, אולם מה לסיפור זה ולעניננו?"
ענה רבי זאב לשופט: "בכל מעשה שהוא, אם אתה מתחשב בראות עיניך בלבד הנך עלול להרשיע את האדם הזכאי, שבהתברר פרטים נוספים הקשורים לאותו מעשה מתהפכת ההבנה לגמרי ומתגלית חפותו וזכותו, ובעצם אותו מעשה חיובי הוא וראוי להערכה". ואז המשיך רבי זאב לתאר את ייחודה של בני ברק וגודל הסכנה הרוחנית ממקום התקבצות פוחזים וכו', ובגמר הודאתו במעשה הטיל עליו השופט לירה אחת קנס, ויהי לפלא.
(מתוך ספר: ר' ועלוול – דער איידלמן)