ישראל וייס
את הסיפור הבא שמעתי מפיו של ידיד שמבקש לפרסם אותו לזיכוי הרבים:
הימים היו ימי אבל כבד בכל תפוצות ישראל. 45 משפחות ישבו שבעה במקביל. 45 משפחות איבדו את יקיריהן באסון הנורא בהר מירון.
הלכתי אז לנחם אבלים בביתה של משפחת רובין, שם ישבו הוריו, רעייתו, אחיו, אחיותיו וילדים הרכים של האברך הצדיק רבי יהודה לייב רובין זצ"ל, שהיה יגע בתורה והתמסר בכל כוחותיו למען בחורים ונערים שהיו זקוקים ליד מכוונת בעת שהתמודדו מול קשיים כאלו ואחרים.
ישבתי שם מול האבלים כשבמרכז ישב אביו של ר' יהודה לייב, הרב יום טוב רובין יבלחט"א, עורך אחראי בעיתון 'המבשר', איש בעל שאר רוח ושיעור קומה, אדם תורני שכל מילה היוצאת מפיו שקולה ומדודה, על אחת כמה וכמה מילים שנכתבות על ידו.
הוא סיפר סיפורים רבים אודות בנו. בשעת פטירתו של אדם מלווים אותו המעשים הטובים שעשה, הם באים אל בית האבלים, כל אחד מהאנשים שהכירו אותו מביא איתו סיפור נוסף, והמשפחה שומעת, ומעבירה אותם הלאה, אל המנחמים שבאים לאחר מכן.
אבל אחד הסיפורים הותיר בי רושם חזק באופן מיוחד. היה זה סיפור מאוד פשוט לכאורה, לא משהו מיוחד.
וכך הוא סיפר: "אתמול בא לכאן חבר של יהוד'לה לנחם אותנו. הוא היה מתפלל איתו בקביעות תפילת שחרית באותו בית כנסת, והוא מספר שהוא שם לב שכל בוקר, כשהבן שלי היה מתעטף בטלית, הוא היה מתכונן לעטיפה לאחר שבדק את הציציות, מרים את הטלית מעל לראשו ואומר משפט מאוד חריג:
"ריבונו של עולם, ווארף מיר א ריין אין דיין זאק".
"כלומר: "ריבונו של עולם, זרוק אותי אל תוך השק שלך".
"לאחר מכן היה מברך 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית', והיה מתעטף כנהוג וכמקובל.
"אותו יהודי הסתקרן מאוד, ובהזדמנות ניגש אל בני ושאל אותו מה פשר האמירה המשונה הזאת. למה אתה רוצה שיזרקו אותך בתוך שק, על מה אתה מדבר?
"השיב לו ר' יהודה לייב זצ"ל שהוא מבסס את דבריו על דבר תורה של הרה"ק רבי נתן מברסלב, שאומר שהטלית היא הרי שייכת לקב"ה וכשאנחנו מתעטפים בה אנחנו מכניסים את עצמנו אל תוך השק שלו, מפקידים את עצמנו בידיו ומפסיקים 'לנהל את העולם' בעצמנו.
"על בסיס זה אני מבקש מהקב"ה כל בוקר", כך אמר לו ר' יהודה, "שיכניס אותי לתוך השק שלו. אני לא רוצה לנהל את העולם, אני לא רוצה לנהל אפילו את עצמי, אני רוצה למסור את עצמי לקב"ה שיכניס אותי בתוך השק שלו ושינהל לי את החיים בלי שום עזרה מצדי!".
מאז ששמעתי את הסיפור הזה ב'בשבעה' של משפחת רובין, זה השפיע עלי מאוד. אמנם לא כל בוקר, אבל זה כן קורה לי פעמים רבות, כשאני מתעטף בבוקר בטלית, אני חוזר על המשפט הזה, אני מתעטף בטלית ונשאר קצת ככה כשאני עטוף כולי בבגד של מצווה, אני מפקיר את עצמי בידי הקב"ה. נכון, זה רק לכמה שניות, חצי דקה לכל היותר, אבל בכמה שניות הללו מתפשטת בגופי הרגשה מאוד מאוד נעימה ומחממת, אני מרגיש כמו ילד קטן שמוחזק בזרועותיו של אביו החזק, מתרפק עליו, ומרגיש הכי בטוח והכי מאושר בעולם כולו…
שווה לנסות!