הרה"ק מרוז'ין שוחח פעם עם חסידיו אודות הזהירות שלא לדבר דיבורים מיותרים קודם התפילה, ובתוך דבריו סיפר את הסיפור הבא:
"מעשה בחסיד שהקפיד מאוד שלא לדבר דברי חולין קודם התפילה. לפרנסתו עבד כסוחר. פעם בשנה היה נוסע ליריד, שם רכש את הסחורה אותה היה מוכר במהלך כל השנה בעיירתו ומזה התפרנס ברווח. שנה אחת, הביא הסוחר את סחורתו מהיריד, אך לא הצליח במכירה ולא מצא קונה למרכולתו.
"אט אט החל לחוש את הדחק. הפרנסה הלכה ונעשתה מצומצמת, עד שהגיע מצב בו לא היה לו כסף למחייתו. אותו בוקר, צעד החסיד לבית המדרש בדרכו לתפילה ולפתע נקרה בדרכו הפריץ בכבודו ובעצמו.
"הפריץ ניגש אליו ולהפתעתו הרבה הודיע לו כי הוא מעוניין לרכוש ממנו את כל הסחורה שמחכה אצלו לקונה. החסיד הסביר לפריץ כי הוא בדרך לתפילה, ולא יוכל לשוחח בנושא זה לפני שיתפלל".
האדמו"ר מרוז'ין עצר במפתיע את סיפורו.
לאחר מכן פנה לחסידים ואמר: "בוודאי רוצים אתם לדעת כיצד הסתיים הסיפור. כולכם מצפים לשמוע את הסוף הפלאי – כיצד לא ניזוק החסיד בזכות עמידתו האיתנה על הקבלה החשובה שקיבל על עצמו לנהוג בה תמיד. אבל אני אומר לכם, שכאן הוא סוף הסיפור!
"מדובר בחסיד פשוט עם אמונה תמימה שהיה מוכן להפסיד את העסקה המשתלמת, אפילו שהיה במצב כלכלי קשה שכזה, כדי לעמוד בקבלה שקיבל על עצמו שלא לדבר בענייני מסחר לפני התפילה. בדיוק כאן זה סופו של הסיפור!". (נר ישראל ח"ג, ערך תפלה).
זהו המבט הנכון דרכו צריך יהודי להסתכל על העולם. עלינו לעשות את רצון השם מבלי לנהל חשבונות האם זה משתלם לנו ומבלי לפחד שמא נינזק בגלל שעשינו את רצונו.
אדם החזק עם ההחלטה שלו לעשות בלב שלם את מה שהתורה מבקשת, ומוכן לכל תרחיש, אפילו של הפסד, יכול להתחזק ולהאמין ב'סוד' אותו מגלה לנו הקב"ה "אין אדם שומע לי ומפסיד" – בעולם הזה ובעולם הבא!
(פורסם ב'דעהו', על פי גליון מאמר התחזקות שמירת עינים, ע"פ קונטרס "אין אדם שומע לי ומפסיד", נדפס בסוף ספר ממונם של ישראל)