באיזה אופן אין לאדם להגיע לידי שכרות בפורים? │ האם צריך לכוון לשם מצוה במצוות של פורים?│ ומה הוא השיעור הראוי בשכרות?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות פורים במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרצ"ה סעיפים א' –ב']
מצוה להרבות בסעודת פורים
כתב הרמ"א, מצוה להרבות בסעודת פורים, ובסעודה אחת יוצאים ידי חובה, ומבאר המשנה ברורה, שכוונת הרמ"א היא שלא כפי השיטה שצריך לאכול בפורים שתי סעודות, אחת ביום הפורים עצמו, ואחת בלילה, אלא, בסעודה אחת יוצאים ידי חובה.
לבישת בגדי שבת בפורים
כתב השולחן ערוך, אדם שעשה סעודת פורים בלילה, לא יצא ידי חובה, ובכל זאת, גם בלילה ישמח וירבה קצת בסעודה, ומוסיף המשנה ברורה, שבלילה לא רק שצריך לשמוח ולהרבות קצת בסעודה, אלא נכון ללבוש בגדי שבת מהערב, ושימצא אחר כך בביתו נרות דולקות, שולחן ערוך, ומיטה מוצעת בליל פורים, וסעודת פורים שעשה בליל ט"ו, לא יצא ידי חובה.
חייב איניש לבסומי בפוריא
אדם חייב להשתכר בפורים, ובביאור הלכה הקשה, איך יתכן שחז"ל יחייבו אדם להשתכר, באופן שבתורה ובנביאים בכמה מקומות, נזכר שכרות למכשול גדול, ומבאר, שמכיוון שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש, הם היו על ידי משתה, כגון, מה שנטרדה ושתי, וכן מפלתו של המן, לכן חייבו חכמים להשתכר, כדי שיהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין, וכל זה למצוה, אבל זה לא מעכב, ומוסיף הביאור הלכה בשם המאירי, שאדם חייב להרבות בשמחה ביום זה באכילה ושתייה, ונצטווינו על שמחה של מצוה ותענוג, שמתוכה יגיע לאהבת השם, והודאה על הניסים שהקב"ה עשה לנו, אבל לא שמחה של הוללות ושטות, עוד מביא בשם החיי אדם, שכיוון שכל הנס היה על ידי יין, לכן חייבו חכמים להשתכר, ולכל הפחות לשתות יותר מהרגלו, כדי שיזכור את הנס הגדול שקרה, אבל אדם שיודע בעצמו שעל ידי השכרות הוא יזלזל במצוה מן המצוות, כגון בנטילת ידיים, בברכות או בברכת המזון, או שלא יתפלל מנחה או מעריב, או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר בכלל.
כוונת המצוות בפורים
צריך לכוון בסעודת פורים ובמתנות לאביונים ובמשלוח מנות, שיהיה לשם מצוה, ומסתפק הפרי מגדים, האם צריך כוונה על סעודת פורים ומתנות לאביונים ומשלוח מנות לשם מצוה, והספק בזה, מובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת דרשו בשם המשנה ברורה לעיל בסימן תע"ה סקל"ד לעניין אכילת מצה, שנחלקו בעניין אדם שאנסו אותו לאכול ולא כיוון לשם מצוה, האם יצא ידי חובה, כיוון שנהנה מזה ונחשב לכוונה, אז אולי גם כאן כיוון שזה מצוות שאין הנאה, לא צריך כוונה.
השיעור הראוי בשכרות
שיעור השכרות שאדם צריך להגיע אליו, זה עד כדי שהוא לא יידע בין ארור המן לבין ברוך מרדכי, ארור המן זו המפלה הראשונה של המן, וטובה יתירה מזו היא גדולת מרדכי, שהקב"ה בירך אותו שעלה למעלה למעלה ראש, והרמה של השכרות צריכה להיות באופן שאינו יודע להבחין מה יותר טובה, האם מפלת המן או גדולת מרדכי, ויש אומרים שאינו צריך להשתכר כל כך, אלא ישתכר יותר מלימודו, ועל ידי השתייה הזאת הוא יישן, ובשינה עצמה לא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי, אם כן רואים, שאין מחלוקת בכך שצריך להגיע למצב של חוסר דעת, ואולי ביאור הדבר הוא, כיוון שבמגילת אסתר אנחנו רואים שהדעת שלנו היא שום דבר, רואים סיפור גדול של המגילה, שבסופו של דבר הכל מצטרף להשגחת ה', שהרי רואים לכאורה סיפורים שאין ביניהם קשר, המשתה של אחשוורוש, והריגת ושתי, ומה שנכתב על מרדכי, ואחר כך מה שאחשוורוש לוקח את אסתר, ומכל זה רואים שהכל יד ה'.
זמנה של סעודת פורים
נוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, משום שבחלק הראשון של היום, טרודים במשלוח מנות, ונמשכים עד המנחה, ולפני מנחה אסור להתחיל בסעודה, ורוב הסעודה צריכה להיות ביום, וכאשר חל פורים ביום שישי, יעשו את הסעודה לפני חצות היום.
מעלת לימוד התורה בפורים
טוב לעסוק מעט בתורה לפני סעודת פורים, ויש סמך לדבר שנאמר 'ליהודים הייתה אורה ושמחה' – אורה זו תורה, ויש אומרים, שאם הזיק אחד את חברו מכח שמחת פורים, פטור מלשלם, שמכיוון שיש עניין להרבות בשמחה, מוחלים אחד לשני, ודווקא בהיזק קטן.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א