מעשה אמיתי על כל פרטיו בלי השמטת פרט או הוספת פרט. ביום ג' פרשת מקץ תשפ"ב עשו השכנים שלנו בבניין אירוסים לבתם ב"ה בשעה טובה ומוצלחת, אבל זה היה יום אחרי שגמרו את השבע ברכות לאחד הילדים, והיה להם בלגן וכו' וכו', ואי"צ להאריך איך נראית משפחה עם מלא ילדים אחרי שבוע של חתונה ושבע ברכות של אח, ועוד צריך להתארגן לאירוסין של אחות, בקיצור רצינו מאוד לעזור להם.
שאלה אותם אמי תחי' במה היא יכולה לעזור, הם אמרו שאם היא תעשה להם "עוגת ויטרינה" זה יציל להם את המצב. יצויין למי שאינו יודע, להכין ולצפות וכו' "עוגת ויטרינה" זה סיפור של כמה שעות מכובדות. אמי כמובן שמחה לעזור להם, אבל ב"ה בבית אמי יש יולדת בבית עם כמה ילדים, ובחנוכה הילדים חוזרים מהת"ת מוקדם, בקיצור אי"צ לתאר איך נראה בית עם ילדים ועם נכדים, הבלגן הוא למעלה מתיאור.
נכנסנו לעבודה ואכן ב"ה בשעה 7:30 בערב הודענו להם שהעוגה מוכנה והיא בינתיים במקפיא לתפוס חוזק שלא ימס השוקולד.
אך למעשה, עוברות שעה שעתיים, והשכנים לא מגיעים לקחת את העוגה. לא ידענו מה לעשות עם עצמנו, כמה שעות שכל הבית על גלגלים, והם שכחו מזה כלאחר יד, הם לא באים לקחת את זה, והרי הארוסין מתקיימים באותה עיר [אנחנו לא ידענו בדיוק איפה זה, ולא היה מי שילך לשם להביא את זה].
משמים, אחת מהאחיות שלי שיחקה למחרת בביתם, ומספרת לתומה שהעוגה נשארה בבית שלנו. הם שמעו מזה והם חטפו הלם, מיד התקשרו לאמי ושאלו אותה האם אחותי הקטנה צודקת? כי היתה על השלחן באירוסין עוגת ויטרינה…
בקיצור, מה שהתברר הוא, שהם עטפו את כל האוכל וכל הדברים לאירוסין בקרטונים וכדומה, ולא יכלו לדעת האם הכניסו את העוגה ג"כ, האמא שאלה האם הביאו את העוגה? וענו שכן. תכלס' אחת החברות הביאה ג"כ עוגה, והם היו בטוחים שהביאו את העוגה שלנו.
מעשה זה היה באמת, זה לא דמיון, ואף אחד בעולם לא היה מעלה בדעתו כזה לימוד זכות. נלמד לדון לכף זכות, וה' ידון אותנו לכף זכות.
(גיליון 'כף זכות')