היא מצבת קבורת רחל עד היום הזה
היה זה אחרי מלחמת ששת הימים. אברך צעיר איבד את אביו בפתאומיות, אחרי התקף לב קצר, והוא מצא את עצמו כמי שצריך לדאוג לכל סדרי ההלוויה והקבורה. הוא רצה לקבור את אביו בהר הזיתים, אולם באותם ימים כלל לא קברו שם. רק שלוש שנים לאחר מכן נפתח המקום לקבורה, אבל האברך הזה לא עשה חשבונות, והוא החליט לשאול בעצתו של רבי יהודל'ה מדזיקוב זי"ע. אמר לו רבי יהודל'ה: אל תדאג. דע לך שבשמים רשום בדיוק איפה המקום שבו אביך צריך להיקבר.
האברך אכן לא דאג. הוא הלך לחברה קדישא, וביקש לקבור את אביו בהר הזיתים. הפקיד שקיבל אותו, ראה שהאדם שלפניו אינו מבין את מהלך העניינים כאן, והחליט לחמוד לו לצון. במקום לומר לו את האמת, שכעת אין בכלל קבורה בהר הזיתים, הוא אמר לו: "לך תביא אישור מהאחראי על החברה קדישא, שהוא מאשר לקבור את אביך בהר הזיתים". הוא אף אמר לו שהוא יושב בעירייה, בחדר מסוים.
האברך הלך לעירייה, לחדר המצוין, ומצא שם פקיד יושב וקורא עיתון. "מה אתה רוצה?" שאל האיש. "אני רוצה לקבור את אבי בהר הזיתים", אמר האברך. "אין שום בעיה", ענה האיש, "זה טוב מאוד". אבל רגע אחר כך תפס את עצמו והבין שבעצם יש בהחלט בעיה, וגם אם זה טוב, זה קשה מאוד. אולם הוא אמר, "אם אמרתי אז אמרתי". הוא התקשר למשרד החברה קדישא והודיע שהוא נותן אישור לכך.
"דע לך, שזה לא דבר רגיל מה שקורה כאן", הוא הסביר לאברך, "הם יכולים לחשוב שהתקשרת מטלפון ציבורי והצגת את עצמך כאחראי על החברה קדישא. לכן אני נותן לך פתק חתום בשמי, שלא יעשו לך בעיות".
האברך חזר עם הפתק לחברה קדישא, ועד כמה שזה היה מוזר בעיניהם, הם המשיכו את המהלך ונתנו לו מפות כדי לבחור חלקה. האברך לא הסתפק במפות. הוא ביקש לראות את המקום בעיניו, ואפשרו לו זאת. הוא נסע להר הזיתים בליווי אחד מאנשי החברה קדישא, ובחר לו חלקה בסמוך ונראה לאוהל של אדמו"רי בית טשרנוביל זי"ע. המלווה אישר את הבחירה, ההלוויה יצאה לדרך, והאב נקבר שם.
כעבור שבועיים, כאשר הגיע למשרד לשלם את דמי החלקה, אמר לו הפקיד: "אתה בכלל לא יודע איפה קברת את אבא שלך. זה אחד המקומות הכי יקרים בעולם! בהר הזיתים, ליד צדיקים גדולים ונוראים כאלה. עוד מעט תגיד לי שאתה אברך כולל ואין לך כסף לשלם את זה. אני לא יודע מה לעשות אתך".
הוא לא הסכים להתעסק עם האברך, ושלח אותו למנכ"ל החברה קדישא. המנכ"ל חזר על הדברים ולבסוף שאל את האברך, "כמה אתה חושב שתוכל לשלם?" ענה האברך, "אלף לירות". וביקש שיחלקו לו את הסכום לעשרים תשלומים. זהו סכום גדול בשביל אברך, אבל כמעט לא כלום לעומת שווי החלקה.
מן הסתם, אביו של אותו אברך לא היה יהודי כל כך פשוט כמו שכולם הכירו אותו. זכות גדולה היא לו שהוא נקבר במקום כל כך נכבד, וזכות גדולה עוד יותר, שזכה שיהיה לו בן, שיש לו אמונה כל כך חזקה וביטחון כה איתן בקב"ה, שיסדר את כל העניינים באופן הטוב ביותר.
האברך הזה הוא כבר בן למעלה משבעים לאוי"ט, והמסר שלו מהדהד: עשה בתמימות, עשה באמונה. (מתוך שיעורו של הרה"צ רבי בעריש שנייבאלג שליט"א)
(גיליון השגחה פרטית)