מֵהלכות האתרוג
* אתרוג המורכב משני מינים, כגון מאתרוג ולימון – פסול. ויש מהפוסקים שכתב שהוא פסול רק מדרבנן, אך לדעת רוב הפוסקים הוא פסול מדאורייתא. והפוסקים ציינו מספר סימנים לזיהוי האתרוג המורכב; אך אין לסמוך על סימנים אלו כדי להכשיר אתרוג, אלא יש ליטול רק אתרוג שקיימת לגביו מסורת והשגחה כי לא הורכב.
* אתרוג בצבע ירוק כהה, פסול, משום שצבע זה מלמד כי הפרי עדיין אינו בשל כל צורכו. ואתרוג ירוק שידוע כי הוא עתיד להצהיב, כשר אף בטרם הצהיב.
* האתרוג צריך להיות בגודל 'כביצה' לפחות, משום שבגודל זה נחשב שנגמר הפרי. ונחלקו האחרונים, אם גודל האתרוג לכתחילה, הוא כביצה אחת בת זמננו, או כשתי ביצים בנות זמננו, משום שהן קטנות מהביצים שבזמן חז"ל.
מֵהלכות 'לָכֶם' בארבעת המינים
* על מצות ארבעת המינים כתוב בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן", ודרשו חכמינו ז"ל: "לכם – משלכם", דהיינו, שביום הראשון של חג הסוכות צריך שארבעת המינים יהיו שייכים לנוטל עצמו. ולכן, בעת רכישת ארבעת המינים ראוי לשלם עליהם, ולא לקנותם בהקפה.
* בקטיפת ערבות (או המינים האחרים), יש להקפיד לקטוף דווקא ממקומות שידוע לכל כי הם הפקר, כגון שפת הנהרות, או שבעליהם נתנו את רשותם לכך.
* יש שכתבו, שבקטיפת ארבעת המינים בארץ ישראל, יש לחשוש לגזל מישראל, דהיינו מיורשיהם של אלו שהקרקע היתה בבעלותם בטרם נכבשה על ידי הגויים; אך המנהג שלא לחשוש לכך.
* המקבל ארבעת המינים במתנה 'על מנת להחזיר', נחשב כבעליהם, ויכול לקיים בהם את המצוה ביום הראשון של חג הסוכות, משום שזוהי ככל מתנה אחרת הכרוכה בקיום תנאי מסוים.
* לולב האסור בהנאה – אף אם אינו אסור אלא לבעליו בלבד – לא ניתן לקיים בו את המצוה ביום הראשון של חג הסוכות, כיון שאינו נחשב כשייך לבעליו.
מֵהלכות עבודה זרה
* חפץ ששימש כעבודה זרה של גוי, אסור בהנאה. אולם, אם גוי 'ביטל' את העבודה זרה שבחפץ, דהיינו שעשה בו מעשה המורה שאינו מכיר באלהותו של חפץ זה – מותר בהנאה.
* עצי פרי, או עצי בושם, וכיוצא בהם, שניטעו לצורך כוהני עבודה זרה, דהיינו כדי שירוויחו ממכירת הגידולים – אסור לקנות את גידוליהם, אולם, הם מותרים בהנאה. ואם לא ניטעו מתחילה לצורך רווחי כוהני העבודה זרה, (ולא לשֵׁם נוי לעבודה זרה), אלא רק לאחר נטיעתם הוחלט להעמידם לרשות הכוהנים, על מנת שירוויחו ממכירת גידוליהם – מותר לקנות את גידוליהם.
* ארבעת המינים שמקורם בעצי עבודה זרה של גוי, ואינם אסורים בהנאה – ניתן, בדיעבד, לצאת בהם ידי חובה, אך לכתחילה, אין לעשות זאת, משום שהם מאוסים לשימוש נַעֲלֶה זה של קיום מצוה.
* קטן, יכול לקשור את חוטי ציציותיו לצורך עצמו. ולדעת המשנה ברורה, אף לאחר שנעשה בר מצוה, יכול להמשיך ולהשתמש בציצית שקשר בעודו קטן; ויש שפקפק בדבר.