הרב ישראל ליוש
"רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי… הַמְעַט מִכֶּם… וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה" (טז ז-י)
פעם, אחרי שיעור כללי שמסר הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל באחד מימי השבוע בפרשת קורח, פנה לתלמידיו ואמר להם: "'רב לכם בני לוי' אתם, בני הישיבה, בני לוי של דורנו, שיושבים ועוסקים בתורה, בלי עיסוקים נוספים, אתם מעמידי העולם ואתם נותנים את הביטחון לכל כלל ישראל… 'המעט מכם?!' מדוע אינכם מייקרים את מעמדכם? מדוע אתם לא מסתפקים במעלה העצומה הזו? 'ובקשתם גם כהונה?!' אתם מחפשים עוד משרות, תפקידים ועיסוקים בעניינים נוספים?! 'רב לכם…' שלכם גדולה משל כולם, עבודתכם בקודש חשובה יותר מכל הפעילויות והעיסוקים שבעולם…".
***
הגאון רבי שלמה נח קרול זצ"ל סיפר: "נכנסנו פעם לביתו של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, וספרנו לו אודות מצבם הרוחני העגום של ילדי העולים החדשים, ועל השמד שמתחולל במחנות העולים.
"רבי חיים ישב ולמד כדרכו, וכששמע את סיפורנו, החל לבכות. וככל שאנחנו מספרים ומוסיפים פרטים הוא מוסיף לבכות עוד ועוד, לבו הרחום והקדוש של ר' חיים התרגש עד כלות, מהשמועות המחרידות אודות מצבם הרוחני של ילדי העולים…
"לאחר שגמרנו את סיפורנו", מתאר ר' שלמה נח, "שתקנו, ור' חיים ממשיך לבכות, ואז שאלנו את ר' חיים: 'ראש ישיבה איז ואס וועט זיין…?' – ראש ישיבה מה יהיה…?
"והוא ענה לנו: 'איר האט ארויס געשלעפט פון מיר גאנצע טייכן פון טרערן… או איך וועל ווייטער וויינען… אבער פון די גמרא גיי איך נישט אוועק! איך בלייב אין די גמרא!!'…" – הצלחתם להוציא ממני נהרות של דמעות… ואני עוד אמשיך לבכות… אבל אני לא אזוז מהגמרא! אני נשאר בגמרא!!
***
חיבורו האיתן של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ללימוד התורה, שבעבורו נמנע לצאת לפעול למען ילדי העולים, הסביר לחברותא שלו ענין נוסף:
פעם למד רבי חיים עם אחת מעשרות החברותות שלו, תלמוד ירושלמי עד השעות המאוחרות של הלילה. במהלך הלימוד הציעו כמה דרכים להבנת הסוגיא. למחרת, כאשר נפגשו שוב, חזר רבי חיים על כל שבעת הדרכים שביארו אמש בסוגיא, ופרש אותם בבהירות בפני החברותא, כאילו עסקו בזאת זה עתה…
חלשה דעתו של החברותא, שהיה אף הוא מהתלמידי חכמים החשובים בישיבת מיר: "כיצד זוכר הרב כל כך בבהירות את כל המהלכים בסוגיא, כאילו הפסקנו את הלימוד ברגע זה…?"
"מה אתה עשית אתמול כשסיימנו ללמוד?" – שאל ר' חיים את החברותא
"הלכתי לישון" – השיב. "גם אני נכנסתי למיטה", אמר לו ר' חיים – "אלא שלפני שנרדמתי, טמנתי את ראשי בכרית ואמרתי בקול שוב ושוב במשך דקות ארוכות את כל המהלכים בסוגיא, כדי שהם יכנסו היטב לראשי… אם כן, מה הפלא שאני זוכר היטב את הסוגיא?!"…