בספר 'ילקוט יוסיף לקח', מובא תיאור מיוחד ומאלף שכתב רבי אברהם ישעיהו מן שליט״א, חתנו של הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצ"ל:
"הנה בשנת תשמ״ו בחודש תמוז, כאשר מורי חותני, הצדיק רבי חיים פרידלנדר זצ״ל, מנהל רוחני דישיבת פוניבז׳, חלה את חליו האחרון אשר ממנו לא קם, ובשבוע האחרון החמיר מצבו ביותר, עד שכבר לא דיבר ולא הוציא הגה מפיו, נכנסתי אז לבית מרן [הרב שך] זצ״ל, לספר על מצבו הקשה והחמור, ומיד אמר שנלך יחד אל ביתו שליד הישיבה כדי לבקרו ולחזקו, כי כידוע, היתה הידידות ביניהם ידידות של אהבה שאין לתארה, עשרות שנים, ואין כאן המקום לפרט.
"והנה כשנכנסנו לחדרו, הביע בפני קורת רוח על בואו של מרן הרב שך לבקרו, ובקושי רב הצליח קצת לקום ממקומו לכבודו של רבינו מרן זצ״ל.
"ועתה אספר את גדולת וחכמת מרן הרב שך, שמצא את הדברים הנכונים בעת קשה כזו, כאשר הכל, ואף מו״ח זצ״ל, ידעו שימיו ספורים, ובמה אפשר לחזק במצב נורא כזה?
"וזוכרני כמו היום את הדברים במעמד הנורא הזה, שמרן פתח ואמר דברי קודש אלוקים חיים, שאדם מישראל באשר הוא, ובכל מצב שהוא נמצא, ואף כאשר אינו יכול לדבר מכל סיבה שהיא, ואינו יכול להגות ולעמול בתורה, ואינו יכול אפילו להתפלל ולבקש מאת הקב״ה דבר – מכל מקום עדיין יש לו אפשרות לחטוף ולקיים מצוות רבות בלא סוף.
"'ומה הן המצוות שהוא יכול לקיים בשעה קשה כזו?' הוסיף והמשיך מרן זצ״ל, 'הנה יושב האדם ליד החלון [כי מו״ח זצ״ל ישב אז בשעת הביקור ליד החלון שבחדרו], ורואה את העצים הגדולים בחוץ, וכן את השמש וכל הבריאה והיקום, הרי בכל רגע ורגע הוא יכול לחשוב: מי ברא אלה אם לא הקב״ה, אשר הוא הבורא והוא היוצר, והוא ורק הוא מקיים את הבריאה, ומתמלא ליבו באהבת ה׳.
"'הרי בכל מחשבה ומחשבה כזאת, הוא מקיים מצוות רבות לאין ערוך, והן מצות האמונה בהקב״ה ומצות ייחוד השם ומצות אהבת ה׳, ושכרן הוא לאין ערוך ואין קץ. וכל זה בלא שום טירחא ובלא דיבור או עשייה, ורק במחשבה גרידא הוא מקיים רצון השם בכל רגע ורגע'.
"וכה המשיך מרן: 'הרי אף כשחושב האדם על עצמו, כל רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו הם בבחינת 'מבשרי אחזה אלוק'. הבריאה המופלאה, איך רואה, ושומע, וחושב. והרי שוב ושוב הוא מקיים מצוות רבות לאין תכלית'.
"וראינו כמה אורו עיניו של מורי חמי הגאון הצדיק, אחרי דברים אלה. וכמה גדולה החכמה לומר דברים כאלה לאדם גדול וצדיק שנמצא במיטת חליו וימיו ספורים. וכמה אבהות ומחשבה על הזולת ראינו בשעה זו, כמה רצה מרן זצ"ל לעודד ולחזק כל כל אדם באשר הוא, ובוודאי את מקורביו החביבים והיקרים לו מאד".
(הובא בגיליון שבת אורה)