"והנה שני אנשים עברים נצים" (ב י"ג)
אמרו חז"ל (מס' יומא דף ל"ח ע"א): "מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא".
מדברי הגמרא אנו למדים, שפרנסת האדם קצובה ומדודה לו מן השמים, ואין באפשרותו של חבירו לגרוע מפרנסתו, ועל כן אל לו לאדם להצטער בראותו שחבירו פותח חנות ליד חנותו, אלא יאמין בכל לב ונפש שפרנסתו מזומנת לו מן השמים בהתאם למעשיו, ולא ינסה להתחרות בכח עם חבירו.
ומסופר על הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, שפעם נכנס לחדרו יהודי וטענתו בפיו, ששכנו משיג את גבולו על ידי שפתח חנות ליד חנותו ובכך מקפח את פרנסתו, שאל אותו הרבי: "האם שמת לב כיצד שותה סוס ממי הנהר?", היהודי הניד ראשו לשלילה, "ובכן", המשיך הרבי ואמר, "בטרם ישתה הסוס ממי הנהר, נוהג הוא לבעוט במים ורק אחר כך לשתות, כיוון שבעמדו על שפת הנהר משתקפת לנגדו במים דמותו שלו, והוא סבור כי זהו סוס אחר שבא לשתות את המים שלו, על כן מרים הוא רגליו ובועט בו, ורק כשהמים מתלכלכים מרגליו העכורות וכבר אינו רואה שם את דמותו, אז הוא שותה לרוויה, ואולם האדם אינו דומה לסוס, ועליו לדעת שיש בעולמו של הקדוש ברוך הוא כדי להשקות את כל הסוסים, ולפרנס את כל הבריות"…
מסופר על הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע, שחנווני אחד בא לפניו והתאונן על מיעוט פרנסתו, בעוד שלשכנו החנווני המוכר אותה סחורה – יש פרנסה בשפע, אמר לו הצדיק: "תהיה לך פרנסה ברווח רק כשתודה להשם יתברך על הפדיון הרב של שכנך, ותאמר: 'ברוך השם שנתן ליהודי פרנסה ברווח', אמנם בתחילה יהיה קשה לך זאת, אך כשתרגיל עצמך לכך, כבר תאמר כן בלב שלם, כמו שנאמר (דברים ל', י"ד): 'בפיך ובלבבך לעשותו', קודם 'בפיך' ואחר כך 'בלבבך'"…
***
סיפר יהודי נגיד ובעל בעמיו – סוחר מפורסם בניו יארק – שיום אחד הוא מקבל טלפון מביתו נאוה קודש של הרה"ק מטאהש זי"ע, שהרבי מבקש ממנו שתיכף יבוא אליו לקנדא. הנגיד לא הבין מה לו להרבי מטאהש אליו כעת, אך לנוכח בקשתו של הרבי עלה על טיסה לקנדא, ונסע מיד לבית הרבי.
בהיכנסו, אמר לו הרבי: "שמעתי שיהודי פלוני חייב לך סכום של חמישים אלף דולר ואין לו לפרוע את זה כעת, ואתה רודף אחריו בתוקף ומבקש ממנו שיפרע לך, בבקשה ממך, אני הולך עכשיו ליתן לך את הסכום הזה, ואני מבקש ממך שתפסיק לרדוף את האיש הזה", ומידי דברו הושיט לו הרבי מעטפה ובה חמישים אלף דולר מזומן טבין ותקילין – כאשר הרבי מצווהו שלא ידבר כלום מכל אשר קרהו…
+++
פעם אחת נכנס יהודי לבית מדרשו של מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע, וניגש לעבר העמוד להמתין עד לתחילת התפילה, כי הוא היה חיוב, ורצה לעבור לפני התיבה ולהתפלל. לאחר כמה דקות שכבר עמד שם, ניגש יהודי אחר שאמר להלה שכבר עמד שם, שהוא רוצה להתפלל כי הוא חיוב. אמר לו הראשון "אני גם חיוב, ואני כבר עומד כאן כמה דקות לפניך", ושאלו השני: "על מי אתה חיוב?", אמר לו שהוא מתפלל לע"נ חמיו שהיום הוא היארצייט, אמר לו השני: "היום הוא היארצייט של אבי ז"ל, וזה חיוב אמיתי, והוא קודם לחיוב שלך שזה רק על חמיך, ועל כן אני רוצה להתפלל". אך הראשון טען: "אני הייתי לפניך – לך אתה וחפש מנין אחר", והשני טען בתוקף שהוא רוצה להתפלל עם המניין של הרבי, וכך החלו השניים להתווכח אחד עם השני, עד שהגיעו לידי ריב ומצה כפשוטו.
בתוך כך שהם מתווכחים אחד עם השני, נכנס הגה"ק זי"ע לביהמ"ד, וראה מה שראה, וניגש, אפוא, הרבי לשני הנצים ושאל אותם על מה הם רָבִים אחד עם השני, ואז שטחו השניים לפניו – כל אחד את טענותיו – למה הוא צריך להתפלל לפני התיבה. אמר להם הרבי: "הן אביך והן חמיך שניהם כבר נפטרו מן העולם ולהם אין עצה – כבר אין יכולים לעשות עמהם כלום! – אבל לשמור את ה'שלום בית' בביתכם – על זה יש עצה – ואם הראשון יבוא הבייתה, אז תיכף תשאל אותו אשתו: 'האם התפללת היום לפני התיבה לע"נ אבי? – במנין של הרבי?'… – ובכן יתפלל נא הראשון לעילוי נשמת חמיו, והכל על מקומו יבוא בשלום…
+++
ידוע שכ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-ירושלים שליט"א, מתעתד לעבור לעיר לייקווד – שם קנו לו בניו שטח גדול – ושם תוקם בעז"ה קריית וויזשניץ העומדת תחת נשיאותו.
שמעתי, שבטרם רכשו בני האדמו"ר שליט"א את השטח הזה, הם נכנסו אל דודם כ"ק האדמו"ר מוויזשניץ-וויליאמסבורג שליט"א, וביקשו ממנו טובה, היות שיש איזה אנשים – מחסידי סאטמאר – שהם רוצים לקנות את השטח הזה לצורכי מסחרם, על כן הם מבקשים מדודם הרבי שידבר עם האדמו"ר רבי זלמן לייב מסאטמאר שליט"א, המתגורר גם בוויליאמסבורג – ושוררים קשרי ידידות ביניהם – שיבקש מחסידיו שלא יקנו את השטח למסחרם, רק ישאירוהו למענם שיוכלו לרכוש את השטח לצורך אביהם.
הרבי נעתר כמובן לבקשתם, והלך לדבר עם הרבי מסאטמאר אודות ענין זה. כששמע הרבי מסאטמאר במה מדובר, אמר לו שהוא ידבר עם חסידיו על כך, ואכן הרבי דיבר עם חסידיו והכל הסתדר על הצד היותר טוב, והם הסכימו לוותר על השטח וכך נקנה השטח לאדמו"ר מירושלים.
לאחר ששמע הרבי מוויזשניץ-וויליאמסבורג, שהצליח הרבי מסאטמאר לשכנע את חסידיו לוותר על קניית השטח, הלך לבקר את הרבי, ואמר לו שבא להגיד להרבי "יישר כח" מעומק לבו. הרבי מסאטמאר הסתכל עליו בתימהון ואמר לו: "מדוע אתם אומרים יישר כח, אחיכם הרבי מירושלים צריך לומר יישר כח"…
אמר לו הרבי מוויזשניץ: "טאקע וועגן דעם, ווייל ער איז מיין ברודער זאג איך א יישר כח" [אכן דייקא משום שהוא אחי, לזה אני אומר יישר כח]…
(מתוך נועם שיח- מכון אפריון לשלמה – ויגש תשפא)
