יומא יד
על מי נאמר בפרה אדומה שמטמאת את הטהורים?
אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני
טעות שגורה היא שהשתרשה אצל רבים וטובים, כי ביאור המושג שנאמר בפרה אדומה שנקראת חוק והיא 'מטהרת טמאים ומטמאת טהורים', היינו שהמזה עצמו נטמא ולעומתו האיש שהוא מזה עליו נטהר. אולם אין זה אלא חוסר ידיעה, ולאמיתו של־דבר אין המזה נטמא!
הטעות נובעת מקריאת הפסוק "וּמַזֵּה מֵי־הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד־הָעָרֶב" כמשמעה, אולם חז"ל כבר פירשוהו במסכת יומא (יד.) ועוד, שהמזה אינו נטמא כלל, וכוונת הפסוק לומר שהנושא את מי החטאת שלא לצורך, נטמא בשעה שיש בהם כמות מספקת להזאה.
ומה פשר מטהרת טמאים ומטמאת טהורים? הכוונה רק לאלו הקשורים להכנת הפרה ושריפתה, אך לא למזה עצמו שהוא טהור. ובדבר זה התקשה אף שלמה המלך, שאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כג), ואמרו חז"ל שתמיהתו היתה כיצד ייתכן שהמזה עצמו ומי שהוא מזה עליו טהורים, והנוגע במי החטאת שלא לצורך טמאים. ורש"י בפרשת חוקת (במדבר יט כא) מתמצת את דברי חז"ל בדברים אלו: "רבותינו אמרו שהמזה טהור, וזה בא ללמד שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, מה שאין כן בנוגע, וזה שהוציאו בלשון מַזּה לומר לך שאינן מטמאין עד שיהא בהן שיעור הזאה". הרמב"ם (פרה אדומה פט"ו ה"א) אף נימק את הדבר בכך שאין שום היגיון לומר שהמזה יטמא, שהרי "אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור", ולכן דרשו חז"ל שהכוונה לנושא מי נדה שלא לצורך, כשיש בהם כדי הזאה, והוא כדי שיטבול ראשי גבעולין של אזוב במים.
(שבת טיש)
מן הפסוק "בקש קהלת למצוא דברי חפץ, וכתוּב יושר דברי אמת" (קהלת יב, י) דורשת הגמרא (ר"ה כא:) – "ביקש קהלת [שלמה] להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: 'וכתוב יושר דברי אמת' – 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'!".
ורבים נלאו לפרש את תשובת הקב"ה.
ומובא בחיד"א לבאר ע"פ המובא במדרש (במ"ר יט, ו) שהקב"ה גילה את טעמי פרה אדומה למשה בלבד, "אבל לאחרים – חוקה". ועוד מובא (שם שם, ד) "אמר שלמה: על כל אלה עמדתי, ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, 'אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני'". מעתה יש לומר, ששלמה המלך בקש להיות כמשה בעניין זה שרצה לדעת את טעמי פרה אדומה. ושלמה מצא רמז בפרשת פרה אדומה שהוא יוכל לדורשה ולהבין טעמה, שהרי נאמר כאן "ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת" – ראשי תיבות 'שלמה'! אמר לו הקב"ה: "וכתוּב יושר דברי אמת!", כלומר, יש לדרוש את ראשי התיבות שדרשת כפי שהם מופיעים ביושר – 'למש"ה'. רק למשה נתגלו טעמי פרה אדומה, אבל לאחרים – חוקה!…
ובתורה מציון מביא רמז הנפלא: "והיא רחוקה" עולה בדיוק למנין "פרה אדומה" [341], וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא!