סיפר רבי שמשון פינקוס זצ"ל: אחד הסיפורים המופלאים ששמעתי מיהודי עולה מרוסיה, אירע בשנות החמישים, כאשר סטאלין ימ"ש העליל על הרופאים היהודיים שבכוונתם להרעיל את כל אזרחי רוסיה.
אביו של אותו יהודי שהיה רופא במקצועו, יצא מביתו ונעלם. מאז לא היתה לבני הבית כל אפשרות לשוחח עם שכניהם, כולם פחדו להיות עמם בקשר, מאימת השלטונות, והם הפכו למנודים בקרב כל מכריהם.
לאחר שנתיים כשהגיע חג הפורים ורצו לשלוח משלוח מנות, ראו שאין להם למי לשלוח. ואז אמרה האמא כך: "מאחר ואין לנו מי שיקבל את משלוח המנות, הבה נשלח את משלוח המנות להקב"ה".
"והרי למשלוח מנות נדרשות שתי מנות, ולנו אין אלא מנה אחת – עוגיה?!" תמה בנה הקטן.
"אבל יש לי פתרון" – הוסיף הבן ואמר בשמחה. "אבא אמנם תמיד היה מחנך אותנו לקיים את הפסוק 'עבדו את ה' בשמחה'. אך כעת הלב עמוס ברגשות כבדים ולא ניתן לשמוח. נרטיב אפוא את אותה עוגיה בדמעותינו, ואז נקבל מאכל שמברכים עליו שתי ברכות: 'בורא מיני מזונות' ו'שהכל נהיה בדברו'"…
והנה אך סיימו 'להכין' משלוח מנות מיוחד זה, ובדלת הבית נשמעת דפיקה ואבי המשפחה נכנס הביתה!
עוד קודם שניגשה האם לקדם את פני בעלה, היא נעמדה ואמרה לבנה: "אנו שלחנו משלוח מנות להקב"ה, והנה לפנינו משלוח המנות שהוא יתברך שלח לנו בחזרה".