מה הטעם שמועילה קבלת תענית באם יצילנו ה' מצרה או שיצליח דרכו? │ האם אדם שקיבל על עצמו את התענית לפני נחה או לאחריה מחויב להתענות? │ ומה הדין באדם שישן שינת קבע בסעודה שלפני הצום ורוצה להמשיך לאכול לאחר שהתעורר?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקס"ב סעיפים י"ג – ג' עד סימן תקס"ד סעיף א' ]
קיבל עליו תענית כדי לזרז את עצמו
אדם שרצה לזרז את עצמו ללכת למקום מסוים, וכן אם רצה לזרז את עצמו לעשות דבר מסוים, וקיבל על עצמו, שאם הוא לא יעשה את אותו דבר, הוא ישב בתענית, הדין הוא, שגם אם בסופו של דבר הוא לא עשה את אותו דבר, אינו צריך לשבת בתענית, משום שהתנאי שהוא עשה על עצמו, זה 'דבר הרשות', ונחשב הדבר לאסמכתא, וזו לא קבלה רצינית, אבל אם אמר לעצמו, אם לא אעשה מצוה פלונית, אשב בתענית, וכן אם אמר, אם יצילני ה' מצרה, או אם יצליח דרכי, אשב בתענית, זו לא אסמכתא, כיוון שזה דבר מצוה, ואנחנו תולים, שהוא גמר בדעתו לשבת בתענית אם לא יעשה את אותו דבר מצוה, ובאמת הקבלה שלו חלה, ומביא המשנה ברורה הוכחה מפסוקים, שבעת צרה, אדם צריך לקבל על עצמו איזו שהיא קבלה, וכן אם רוצה שהקב"ה יצליח דרכו, לומדים מיעקב אבינו שאמר 'ונתן לי לחם לאכול' וגו', משום שבזכות שהצליח דרכו, הוא מקבל התענית על עצמו, ולכן חל הנדר.
קבלת תענית הנחשבת לאסמכתא
אומר המשנה ברורה, בשני הדינים האחרונים, דהיינו, אם לא יעשה מצוה פלונית ישב בתענית, או אם ה' יצילנו מצרה ישב בתענית, בזה אין חולק, שהדין הוא, שהתענית חלה עליו, אבל בדין הראשון, נחלקו השיטות, יש אומרים, שמכיוון שמה שהוא קיבל על עצמו ללכת למקום פלוני זה דבר הרשות, לכן, אף על פי שתענית זה דבר מצוה, זה נחשב לאסמכתא, ויש אומרים שמכיוון שמה שהוא קיבל על עצמו זה מצוה לשבת בתענית, לכן זה לא אסמכתא, ואסמכתא היא רק באופן שאומר, אם לא אלך למקום פלוני, אני יתן לחברי מאה דולר, כי אין בזה שום מצוה.
קבלת תענית כדי לגדור את עצמו
אדם שקיבל על עצמו שאם יעשה דבר פלוני, ישב בתענית, כיוון שרצה לגדור את עצמו שלא לעשות את אותו הדבר, זה לא חל.
זמן קבלת התענית
קבלת תענית צריכה להיות בתפילת מנחה או לאחריה, ולכן, אדם שלפני תפילת מנחה קיבל על עצמו להתענות למחר, הקבלה לא מועילה, והיא אינה מחייבת אותו כלל, אבל האחרונים הסכימו, שמחויב להתענות מדין נדר, כיוון שהרהור כדיבור דמי, ולכן לא יאמר 'עננו', משום שזו לא תענית מדין תענית, אבל כבר הכריע הרמ"א, שהש"ץ לא יאמר עננו בין גואל לרופא, כיוון שאין לזה דין של תענית גמורה, אבל יחיד יכול לאומרה בשומע תפילה באופן כזה.
זמן התחלת התענית
כל תענית שאוכלים בה בלילה, בין ציבור ובין יחיד, אפשר לאכול ולשתות בלילה עד שיעלה עמוד השחר, כיון שהתענית מתחילה רק לאחר שיעלה עמוד השחר, וכל זה דווקא אם לא יישן שינת קבע, אבל אם ישן שינת קבע, אסור לו לאכול ולשתות, אלא אם כן עשה תנאי לאכול ולשתות, ויש אומרים, שבשתייה לא צריך תנאי, כי מסתמא דעתו של אדם לשתות לאחר השינה, וממילא זה כמו תנאי.
הרוצה להמשיך בסעודת ערב הצום לאחר שישן בתוכה
נחלקו באדם שישן שינת קבע בתוך הסעודה לפני הצום, לפי הבית יוסף אסור לו להמשיך ולאכול כשהוא ניעור, אבל אחרים חולקים וסוברים, שמכיוון שהיה בדעתו להמשיך ולאכול, אפילו שהוא ישן בתוך הסעודה, מותר לו להמשיך ולאכול, אבל המחמיר על עצמו בזה, קדוש ייאמר לו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א