יקותיאל יהודה גנזל
אין כמו סיפור מכלי ראשון כדי להפעים את נים האמונה שבלב.
את הסיפור הבא סיפר לי ידיד המנהל מוסד תורני ענף בבני־ברק, עיר החסידות והתורה. את הסיפור על כל שלביו ראה בעיניו, מההתחלה שקוממה אותו ועד הסוף המפתיע והבלתי הגיוני.
שדה התעופה קנדי הוא ללא ספק העמוס והסואן ביותר בניו־יורק. מדובר בצומת בינלאומית רבת־שאון. מקום בו הכל דופק לפי כל הכללים. כך גם טיסת אל־על היוצאת מאמריקה לארץ־ישראל, טיסה עמוסה עד אפס מקום, גם בה הכללים נוקשים וחותכים. כל אחד מהטסים (אם לא שפר חלקו לפרוס רגליים באחת ממחלקות הפרמיום) מורשה להעלות אל תא־המטען כבודה במשקל עשרים קילוגרמים בלבד ועוד מזוודה קטנה (טרולי) ותיק־יד לטיסה עצמה. אין פשרות. מי שעובר את המעמסה המותרת – משלם טבין ותקילין.
"כדי שיעלו אותנו למטוס" – מספר מנהל המוסדות – "הוצאנו דברים מהמזוודה, הלבשנו חליפה על גבי קפוטה, לקחנו את הטלית ־ותפילין ביד וניסינו להפחית ככל הניתן את הכבודה עד שבחסדי שמים הגענו למשקל המותר".
הוא מבחין באשה המגיעה לטיסה לבדה. אבל לא לגמרי לבד, היא באה עם ארבע מזוודות ענקיות ועמוסות, פלוס חמש שקיות גדולות, גם הן עמוסות.
הפקיד האחראי מבהיר לה שהיא תצטרך לשלם מאות שקלים על כל מזוודה מיותרת, אבל היא לא מבינה, גם כשמגיע האחראי דובר העברית היא עדיין מתעקשת: "אני רוצה לעלות על הטיסה, עם כל הכבודה". כשהם מבהירים לה שזמנה קצר ועוד מעט תאבד את מקומה בטיסה, היא פורשת הצידה, פותחת ספר תהילים ואומר בדביקות.
"האמת שמעט התקוממתי עליה. מה היא חושבת? היא תתנהג כפי שהיא רוצה ותגיד מעט תהלים והכל יעבור חלק? תמהתי בליבי".
דקות ארוכות ויקרות חלפו. שוב הגיע האחראי וצעק והתווכח והסביר לה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "או שאת משלמת, או שאת משאירה כאן את הכבודה, או שאת נשארת בניו־יורק!"
ושוב, היא מוציאה את התהילים ואומרת, ואומרת.
הפקיד האחראי על הכבודה פונה אליה פתאום ואומר לה דבר מה. היא לא מבינה אנגלית ומיודענו, מנהל המוסדות, ניגש לתווך ולתרגם. הוא מתרגם לה את אשר בפי הפקיד האפרו ־אמריקאי: "הוא אומר שהוא מסכים להעלות לך לטיסה מזוודה נוספת מלבד המזוודה היחידה המותרת", כל הכבוד לו, אבל זה לא בדיוק יעזור.
אבל היא, אשת התהלים, ניגשת בבטחון, מעלה מזוודה – הוא מכניס אותה אל המסוע המוליך בסופו של תהליך אל בטן המטוס. בלא אומר ודברים, היא מעלה מזוודה נוספת – הוא מכניס. עוד מזוודה, ומזוודה רביעית – את הכל הוא מכניס בשתיקה. למעלה מדרך הטבע. הוא גם מאפשר לה לעלות לטיסה עצמה עם כל הכבודה שבידיה.
"אני עולה למטוס כשאני לבוש במספר שכבות והיא עולה אחרי וחמש שקיות גדולות בידיה ועם מסר מהדהד על כוחם של פרקי תהילים".
('המבשר')