נקודה למחשבה/הרה"ג רבי שמואל ברך גנוט שליט"א
ספירה לצורך עליה
יהודי אחד המציא מכונה מיוחדת לשטיפת כלים. היתה זאת מכונה נוחה להפליא, ידידותית ביותר לעקרות הבית, קלה ונוחה להפעלה, כזו שגם אינה דורשת יותר מדי חשמל.
היהודי העביר בכל חודש מכולות של מדיחי הכלים דרך נמל אשדוד לארצות הניכר, והוא עצמו נסע בקביעות לחו"ל כדי לקבל את משלוחיו בנמל בארצות שונות ולמכור את מרכולתו לספקים מקומיים. הוא טרח ויגע, יזע והתאמץ, כיתת רגליו מעיר לעיר ומדינה למדינה, וכך הוא התפרנס.
פגשו אדם, שכנראה לא ניחן בהרבה תבונה, ושאלו: "מדוע אתה מוכר את מדיחי הכלים שלך בחו"ל? הרי אתה משלם הרבה כסף על יצור המדיח, אתה צריך לשלם על הטיסות, על השהות בבתי מלון ואכסניות, על הנסיעות והמכונית והדלק. אז מה הרווח שלך מכל הענין?"
שלף מוכר מדיחי הכלים מכיסו פנקס והראה לשואל שרשום בו כל הוצאותיו והכנסותיו בפרוטרוט. "הנה תראה, כך וכך הוצאות היו לי, יצור ומיסים טיסות ואכסניה. אך כעת תסתכל בדף הבא של הפנקס, הנה רשימת ההכנסות. הוצאתי מאה שקל לכל מדיח בממוצע והרווחתי מאתיים חמשים שקל"… והראה לו בפרוטרוט, הנה כך וכך הוצאות היו לי, כך וכך הכנסות היו לי, ונמצא בשורה התחתונה רווח בסכום כך וכך.
"אם כך שהכי חשוב הוא מה נרשם בשורה התחתונה של פנקס ההכנסות שלך"-אמר השוטה- "מדוע לך לטרוח כל כך הרבה ולטוס לחו"ל שבועות על גבי שבועות? קח את הפנקס שלך, תרשום בו את שורת הרווח הסופי שאתה רוצה להרויח ושלום על ישראל"…
כמובן שמדובר בשוטה מופלג. אף אחד אינו מרויח מסיכום בפנקס, אלא ממה שעומד מאחוריו. אם באמת הרווחנו את השורה התחתונה, המספר שנכתב בפנקס, הרי הרווחנו באמת. ואם נרשום אותו סתם כך, הרי הנייר הוא חספא בעלמא, הבל ורעות רוח.
זהו המשל, והנמשל – אמרו דרשנים – תואם הוא לעניין ספרית העומר. התורה הקדושה מצווה עלינו לזכור בכל יום היכן אנו נמצאים בימי ההכנה לקבלת התורה. נכון, המצווה עצמה היא לספור את הימים עצמם באמירה בפה, אך תכלית ותועלת המצוה היא לתקן את עצמנו בימים אלו וכלשון בעל ספר החינוך (מצוה שו): "להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו, כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעומר, כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן", עכ"ל. עלינו לזכור, במשך כל יום ויום, היכן אנו נמצאים בימי ההכנה לקראת קבלת התורה, לעסוק בתורה ובתיקון המידות ולהתקדם, ואז נגיע בערב ונסכם לעצמנו בקול: "היום כך וכך בעומר". היום התקדמנו ב"רווחים" שלנו כך וכך, בקרבנו לפני הר סיני, לקראת מעמד קבלת התורה מתחדש בכל שנה ושעה.
אך אם נמשיך לחיות כרגיל ובערב רק נאמר את מספר היום, הרי לא התקדמנו, לא התקרבנו. ודאי שקיימנו את מצוות הספירה עצמה, אך מצות ספירת העומר נועדה לקרב אותנו להקב"ה ותורתו, במשך כל יום ויום מימי הספירה. לא רק לספור את המספר…
סיפר הרה"ג רבי ישראל מילר שליט"א: "תמיד היה לי לפלא בעת ספירת העומר בלשם יחוד', כשאמר כ"ק האדמו"ר ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצוק"ל את התיבות 'שבע שבתות תמימות תהיינה', בכה הוא מאוד. וכי מה מעורר כל כך במילים אלה?"
"פעם אחת" – הוא מספר – "כאשר נכנסתי אל האדמו"ר לברכה, פנה אלי ה'ישועות משה' כשהוא מפזם את התיבות האלו בנוסח המקובל בויז'ניץ בהתרגשות. אחר כך אמר לי: האם הינך יודע מה הפירוש 'שבע שבתות תמימות תהיינה'? – 'זיבען ריינע וואכען'! שבעה שבועות, שאכן יהיו 'תמימים', נקיים ומזוככים!…"
ישנו מנהג לחזור ולספור ספירת העומר ביום בלא ברכה, ובכל יום אחרי תפילת שחרית אומר הש"ץ "היום כך וכך בעומר", והקהל עונה אחריו. מנהג זה מביא המהרש"ל בספרו "ים של שלמה" (סוף מסכת בבא קמא) כמנהג אנשי ארץ ישראל, ובספר "כתר שם טוב" כתב שכך היה גם המנהג במצרים.
הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו "מועד לכל חי" (סי' ה סי"ז) הסביר שנהגו כך כדי שאם אחד שכח מהקהל לספור ספירת העומר בלילה, ייזכר ויספור עכשיו ביום ובכך תועיל לו הספירה ביום שיוכל לקיים המצוה ולהמשיך ולספור בשאר הלילות בברכה. ויש מקומות שהכריזו כן מפורש: "אמש היתה הספירה כך וכך, ומי ששכח יספור עכשיו בלא ברכה".
בספר "כרם שלמה" (הובא ב"מנחת עומר" סק"א) כתב שטוב לנהוג כן בכל מקום, שבכל יום ויום יספרו עוד פעם ביום את הספירה, וכן היו נוהגים אנשי מעשה. וכן כותב גם ה"כף החיים" (סי' תפט סק"פ). מנהג זה מקובל היה במקומות רבים, וכך נהג גם מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, לספור בכל יום כמה פעמים ולא להסיח דעת מהספירה, לא רק לאחר תפילת ערבית, אלא בכל היום כולו.
מלבד הסבר המנהג כאמור, ישנו כאן ענין נוסף. זאת מפני שתכלית הספירה היא להשריש בלבבנו שאנו מתקדמים עוד יום ועוד יום, לקראת המעמד הנורא של קבלת התורה. וכדי לזכור ולפעול בעצמנו, עלינו לשנן לעצמנו כל העת שאנו מצויים בימי הספירה.
שמעתי בשם הגאון הגדול רבי יצחק הוטנר זצוק"ל, שאמר שאת החיזוק הטוב ביותר אפשר לקבל מ…לוח השנה. הלוח מציין את הימים, וכל יום שעובר דורש שיעשו איתו משהו חיובי, שימלאו אותו במשמעות אמיתית. כל יום דורש מן האדם שינצל את ההזדמנויות שהוא מציע.
והנה עמדתי הערב, בשעת כתיבת השורות, וספרתי "היום עשרים יום", וההפתעה היכתה בי, חלפו להם כבר עשרים יום מספירת העומר? וכי לא שלשום התחיל פסח? כבר עשרים יום? ומה עשיתי יותר מהרגיל כדי להתקדם לקראת קבלת התורה?
– – –
כידוע, בקלם ובעוד מקומות עבדו בכל יום על קנין אחד ממ"ח קניני התורה במ"ח ימי הספירה, כשביום המ"ט עבדו על הכל בסקירה אחת. היום הוא יום כ"ה לעומר, והקנין הכ"ה מקניני התורה הוא "המכיר את מקומו".
המפרשים מסבירים שהכוונה היא למידת הענווה ואילו רבי מתתיה היצהרי, ממפרשי המשנה וחכמי ספרד, מסביר: "כלומר, שכבר עלה למדרגה היותו מקרואי העדה, שיכיר את מקומו, ולא פעמים כאן ופעמים כאן, כי זה דרך הדיוטות".
בן תורה אתה. יש לך בר טעם נפלא בלימוד ובקיום המצוות. יודע אתה כמה שווה לימוד רצוף וכמה כל מעשה, דיבור או מחשבה שלך – משנה את היקום כולו. מקומך כבר גבוה, הבנתך כבר גבוהה. אתה אל הדיוט או עם הארץ. אם כך, אינך יכול להמשיך ולחיות "פשוט".
"מוסר ד' בני אל תמאס" (משלי ג).
ופירושו: מהו "מוסר ד'"? -"בני!!!"– אתה הרי בני יקירי, נסיך הכתר, לומד תורתי הקדושה. אם כך, "אל תמאס !!", אל תתעסק בדברים קטנטנים, מאוסים, לא רציניים!!!!!…
– – – – התקדמות נעימה.
(יתד נאמן /נקודה למחשבה /י' באייר ע"ט)
יישר כח!
מאוד מחזק ומרומם.
תודה!