שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
לפנינו מעשה נפלא שאירע בראש השנה לפני שלוש שנים כפי ששמענו אותו מפי בעל המעשה: היה לו ליהודי זה בן שלדאבון כל לב נפל במדרון חלקלק וכבר אירע שנעלם כמה פעמים מהבית למשך כמה ימים אל מקום לא נודע.
לפני שלוש שנים בליל ראשון של ראש השנה, האיש יושב יחד עם אשתו ובני ביתו סביב שולחן החג, והנה שם לבו שהבן איננו. צערו היה גדול, אך נזהר לכבוש את צערו ולעורר שמחה בלבו בנאמנות לדברי הצדיקים שהשמחה בראש השנה מבטלת דינים ומחוללת נפלאות. כך עברו עליו ימי ראש השנה כשאין הצער ניכר עליו כלל. ביום שני לעת ערב, ישב הוא ואשתו ואמרו מזמורי תהלים כשהם שופכים את לבם השבור לרסיסים לא-ל עליון, שיחתור חתירה מתחת כיסא כבודו להשיב את לב בנם בתשובה שלימה.
במוצאי ראש השנה חזר הבן ולא דיבר מאומה. במוצאי צום גדליה, כששאר בני הבית לא היו בבית, הכירו ההורים בבנם שהוא רוצה לספר דבר מה. הם דובבו אותו לספר את מה שיש לו על לבו, והוא החל לספר:
אתמול ביום שני של ראש השנה לקראת ערב קרה לי דבר מוזר. ישבתי אז עם כמה 'פרחחים' בבית קפה ולא עניין אותי כלום; רציתי רק להשתולל וליהנות מהחיים. אך לפתע התעורר בי רצון עז לשמוע קול שופר. הרגשתי שאני חייב לשמוע ויהי מה.
והנה תוך כדי כך, אני מתחיל לשמוע קול שופר. אני מציץ מבעד לחלון הזכוכית והנה אני רואה שני בחורים חב"דיים צועדים ברחובה של עיר ותוקעים בשופר. עזבתי את הכל והתחלתי לרוץ החוצה. הפרחחים ניסו להניא אותי, אך רצוני לשמוע קול שופר גבר עליהם. כך מצאתי את עצמי ניגש אל הבחורים ומבקש מהם שיוציאוני בתקיעתם.
הבן הוסיף בהתרגשות: ראיתי איך הקב"ה לא עוזב אותי ולא מרפה ממני, אלא מחכה ומצפה שאשוב אליו, ולשם כך הוא מוכן אפילו לשלוח לי שופר בכל מקום בו אני נמצא.
ההורים עשו חישוב מהיר וגילו שכל זה אירע בשעה שהם ישבו ושפכו את לבם במזמורי התהילים שהקב"ה ישיב את בנם בתשובה שלימה. שח בפני האב: "הרגשתי באותם רגעים את אהבתו הגדולה של השי"ת, וכאילו שמעתי אותו מדבר אלי לאמור: 'מה ביקשת? שאדאג לבנכם?! הנה אני דואג לבנכם!"
הפטיר האב: "החל מאז ניתק בני קשר עם הפרחחים וחזר בתשובה שלימה, ואפילו מצא את זיווגו הראוי והקים בית נאמן בישראל, והוא עצמו מעיד לכל מאן דבעי, שהכל התחיל באותו ראש השנה לעת ערב בשעה שישב בבית הקפה.
המעשה מעורר השתאות, והנה הוא כלול בדברי הנביא "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". הנביא אומר להם לישראל: בטרם אתם קוראים אל ה', דעו לכם שהקב"ה כבר נמצא קרוב אליכם וכבר מרעיף עליכם חסדים טובים, אלא שעל ידי שתקראו אליו, תעוררו אותו לגלות הנהגה זאת. ואכן דברים אלו מתרחשים בכל עת, אלא שלא לעולם הוא נראה תיכף ומיד. לפעמים רואים אותו מיד, לפעמים לאחר זמן, ולפעמים אין מצליחים כלל לצרף את כל חלקי התמונה.
הקב"ה קרוב לכל אחד מאתנו, קראוהו בהיותו קרוב, והמעשה הנ"ל מלמדנו שלא רק למי שהולך בדרך התורה והמצוות הוא קרוב, אלא גם למי שביקש להתרחק ממנו, אף אליו הוא קרוב ומסייע לו לשוב בתשובה שלימה.
וזה לשון הרה"ק רבי מאיר מדז'יקוב זיע"א בספר 'אמרי נועם' (פרשת כי תבוא) על הפסוק "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך": יש לרמז על מצות שמיעת קול שופר, אשר העיקר הוא לבל ידמה אדם בנפשו אשר הקול יוצא מכח הבעל תוקע, רק ידע כי כביכול [הקב"ה] בעצמו הוא המשמיע קול השופר לעורר לבב האדם, והוא בבחינת שכינה המדברת מתוך גרונו. וזהו 'עלה אלוקים בתרועה ה׳ בקול שופר', אשר כביכול בעצמו הוא בקול השופר. וזהו 'והיה אם שמוע', היינו, כאשר יגיע הזמן של מצות שמיעת קול שופר, אז 'תשמע בקול ד׳ אלוקיך', שתדעו שהוא קול ה׳ בעצמו היוצא מקול השופר. אז בוודאי יתלהב לעבודתו בזכרו אשר אב הרחמן רוצה בתשובתו וחפץ לקרבו לעבודתו".
הודיע לנו בעל 'אמרי נועם', שמטעם זה נחוץ כל-כך להאמין שהקול היוצא מן השופר הוא קול ה' בעצמו, כי על-ידי כך נזכור שאבינו אב הרחמן עומד לידינו, מדבר אלינו לאמור: רצוני לקרבכם אלי ולהשפיע עליכם כל טוב שבעולם ברוחניות ובגשמיות, שובו נא אלי ואשובה אליכם. וזה יועיל לנו להתלהב לעבודתו ולהתעורר בתשובה.
לפני כמה שנים סיפר לי יהודי מה שראו עיניו, איך בחור פלוני ממשפחה טובה אשר התחבר לחברים שאינם ראויים ונפל ברשת היצר ר"ל, נכנס כמו להכעיס לחנות טריפה וקנה לעצמו סנדוויץ'. כך יצא לו מדושן עונג עם הסנדוויץ' בידו לקול מצהלות חבריו שמחאו לו כף אל כף על אומץ לבו. אולם, רק החל לפסוע עם הסנדוויץ', מעדו רגליו והתגלגל על הארץ כשהסנדוויץ' נמרח על הארץ ונמאס לאכילה.
הבחור התנער מעפרו וקרא לתדהמת חבריו: "ריבונו של עולם, הבנתי את הרמז!"… ובכן, מכיר אני אותו בחור ויכול אני להעיד לפניכם שכיום הוא מרגלית טובה, והנה הוא עולה ומתעלה בישיבה למצוינים.
הנה כי כן, הקב"ה דואג לכל אחד באשר הוא ומדבר עם כל אחד בשפתו שלו לקרבו אליו.
(הבינני)