לא מזמן כתבנו על ההיבט החיובי שיש במציאות הנוכחית, כשאחינו מהציבור הכללי מתרחקים מאיתנו, החרדים לדבר ה', ורואים בנו 'מפיצי מחלות'. אדרבה, אנחנו מצידנו שמחים על היחלשות הקשר עם העולם החילוני־בוהמי!
קיבלתי על כך תגובות חמות מקוראים נלהבים. אחד מהם ציטט באוזני דרשה ששמע מפי הרה"ג רבי יוסף צבי ברייער שליט"א, ראש ישיבת בעלזא ב'בית-חלקיה' ומחנך חסידי בעל שיעור קומה.
רבי יוסף צבי נגע בדיוק באותה הנקודה, בהתרחקות המתבקשת בין העולם החרדי לבין העולם שמחוצה לו. ודאי, אמר, צריך לשמור על יחסים טובים ('נִרְמוּל יחסים' – עוד מושג שלמדנו), אבל צריך לדעת שאין כל קשר בין העולם שלנו, הצפון והקדוש, לבין העולם שבחוץ, עולם ההבל השקוע במצולות האייפוניזם.
רבי יוסף צבי חכימא, סיפר מנהמת לב: "אברך חסידי שאני מכירו למד את רזי ה'הייטק' ויצא לעבוד בחברה חילונית בסביבה שאין רוח חכמים נוחה הימנה (ואין רוח חכמים נוחה לה). כמה שניסיתי להשפיע עליו שלא להקריב את סולם הערכים הנצחי בשביל משכורת חולפת, כלום לא עזר.
"עד שהגיע הגל השני של הקורונה יחד עם הגל המאה ושלושים של שנאת החרדים… הוא התחיל להרגיש בוז וריחוק מצד חבריו החילונים לעבודה. פתאום הוא חש כ'מצורע'. לא רוצים לעמוד לידו, להיתקל בו, לנשום את אותו האוויר שהוא נושם.
"שנאת החרדים הזו, ההתרחקות החילונית הזו – היא זו שהביאה אותו להבין מושג ושניים על המרחק המתבקש בין העולם החרדי־תורני־חסידי לבין העולם שמחוצה לו (רמז: הרבה יותר משני מטרים!). כעת, במהלך הסגר האחרון, הוא עזב סוף־ סוף את עבודתו"…
ראש ישיבת בעלזא בית־חלקיה הסביר בכך גם את ההתנהלות עם ארבעת המינים, כשהוא נותן טעם מדוע דווקא את האתרוג, החשוב מבין המינים, לא אוגדים עם יתר המינים:
"האתרוג רומז על היהודי שומר התורה והמצוות המקפיד על קלה כבחמורה. יש בו טעם וריח וגם הדר רוחני עילאי. אז נכון, נוטלים את האתרוג יחד עם הערבה, יחד עם אותו אחד שאין בו לא תורה ולא מצוות. אחרי הכל אחים אנחנו. האתרוג יכול לחיות ביחסים נורמליים יחד עם הערבה. אבל להתאגד יחדיו? להיות קשור ומקושר אליו? – חלילה! הערבה עוד עלולה לנקב ולפסול את האתרוג!"
הגרי"צ ברייער הוסיף נופך נוסף לפירושו: "רק הלולב, הרומז על חוט השדרה, מה שרומז על חברי־הכנסת ויתר עסקני הציבור החרדי – חוט השדרה של הציבור החרדי – הם צריכים להיות מכורח הדברים מקושרים אל המדינה החילונית, אבל גם זה – רק אם הם צמודים ל'הדסים', הרומזים לעיניים – הלא הם עיני העדה, מרנן ורבנן שרי התורה והחסידות שליט"א, רק אז הם יכולים להיכנס אל גוב האריות למען הכלל. אולם כל אחד אחר צריך להתרחק, וצריך גם לשמוח ולתת שבח והודיה לבורא על הריחוק שנוצר בימים אלו בינינו לבין העולם החילוני.
(טורו של יקותיאל יהודה גנזל [בשינויים קלים] – 'המבשר')