לא אחת, סבור רבינו כי חלק גדול, אולי רוב, מהבעיות משמעת בחינוך הילדים, הוא תוצאה שפשוט לא מחנכים. בימינו נפוצות מספר נוסחאות כיצד על ההורים להגיב מול הבן המרדן, החצוף, שמתנהג לא כראוי או מסרב להישמע למוסד הלימודים.
חלק אומרים ‘לא להעיר כלום, זה יסתדר מעצמו’
אחרים צועקים ‘להעיר בחיוך, באהבה, עם הרבה סבלנות’…
מלומדים נוספים גורסים "חכה עד שיעבור זעם ואז תפתח איתו את כל הנושא’’
יתכן שהם צודקים, יתכן שלא. לרבינו משנה סדורה בכל זה:
התפקיד של האבא והאמא, הוא לחנך! לחנך הפירוש שהאבא מדריך את הילד כיצד להתנהג, והוא מורה לו מה לעשות ומה לא, במידה והבן משנה מהחינוך האבא צריך לחנך אותו, הוא חייב להסביר לו שהוא טועה, ואיך הוא צריך להתנהג עכשיו.
לא להתעלם, לא לדחות, ולא להתחמק.
עם כל הכבוד להורים שמתייעצים, חושבים, מנסים למצוא פתרונות, לפעמים את העיקר לא מקיימים. חינוך אינו משהו חד פעמי, אלא הוא דבר קבוע שיש ליתן עליו את כל הדעת.
אין ילד מחונך, בלי חינוך.
הילד לא יתחנך על ידי ההרצאות שהאבא שומע, וגם לא על ידי שהאבא והאמא יתפללו עליו יומם ולילה, הילד יתחנך אם האבא יחנך אותו.
התפילות חשובות והכרחיות כדי שהחינוך אכן יהיה נכון, וההרצאות והדרשות וספרי הקריאה על החינוך, כוחם יפה כדי להסביר לאבא מה לא לעשות ומה לא. אבל חינוך חייב להיות.
הדרך הנכונה על פי התורה
בספרו הקדוש אורחות יושר סימן י’, מקדיש רבינו לנושא זה מספר מילים, בבחינת מועט המחזיק את המרובה:
זה לשונו: הנה יש אנשים בזמנינו שחושבין שאסור לנגוע בילדים, רק צריך שיבינו מעצמם כל דבר ולא להכריחם, וכל שכן לא להכותם, ונותנים להם כל מה שרוצים, ואין זו הדרך הנכונה על פי התורה.
הוא מוסיף, כדרכו, ומביא לדבריו ראיה מגמרא ירושלמית מפורש, בחלה פרק א’ הלכה א’: א”ר סימון אלו הנשים שאומרות לא נכריח בנינו להכנס לבית המדרש, אם הוא ראוי ללמוד ילך מעצמו ללמוד, אין עושין טוב, אלא ויסרו למשפט אלוקיו יורנו, אם תייסרו ותכריחו בכוח לתורה, אז הקב”ה ילמדנו וידע ללמוד…
ובחיבורו אורחות חיים להרא”ש עם מקורות, מביא רבינו את לשון הרא”ש (סימן מ”ד) והזהרת באנשי ביתך להדריכם על פי התורה בכל הדברים הצריכים אזהרה!! וכן כותב שם עוד (יום השבת סימן י”ג) שיזהיר את בני ביתו על התפילה ועל נטילת ידים ועל ברכת הנהנין, ומקורו טהור מפסוק מפורש בחומש בראשית (י”ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו’, וכן בשבת דף נ”ד כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו וכו’, ראה שם עוד מקורות.
חוק חינוך חובה
‘חינוך’ בלשון חכמים משמעותו, הרגל. החיוב על ההורים מוטל איפה להרגיל את הילד להתנהג בטוב, הרגל זה נעשה ברוב הפעמים ‘תחילתו באונס וסופו ברצון’. אמנם אין זה קל כלל, איך אין זה פוטר אותנו מלדעת הדברים.
נביא דוגמא לסבר את האוזן. אב הגיע אל רבינו ודמעתו אל לחיו ‘בני, פתח האב, אינו שומע לי ואף ממרה את פי, כל דבר איתו הולך בתחנונים ומריבות, מה אנחנו צריכים לעשות כדי שהוא יתנהג טוב?’
– בן כמה הבן? הקשה רבינו.
והאבא ענה: בן עשר.
התפלא רבינו, בגיל כזה, למה אתה לא מחנך אותו? הרי ילד חייב חינוך, כדי שילד יעשה מה שאומרים לו הוא צריך שיחנכו אותו לזה. תגער בו, ולפעמים גם צריך להעניש או לנקוט באמצעים חמורים.
מקרה נוסף: אל רבינו נכנס יהודי והתלונן על בנו שאינו קם בבוקר בזמן, הוא מאחר ללימודים וכל סדר היום שלו משובש לגמרי.
רבינו בירר כמה פרטים ואז חרץ את תשובתו: אתה צריך לחנך אותו!
חד וחלק!
כי לפעמים ‘מרוב עצים לא רואים את היער’, מרוב דרשות ומאמרים ויסודות על החינוך, שוכח ההורה את העיקר: לחנך את הילד.
מסופר, כי אב אחד בא לפני רבינו בשאלה חינוכית: אני, סיפר האבא, מעונין להתפלל שחרית כותיקין, להיות מהדר במצוה זו [ורבינו מחזיק דבר זה למעלה עליונה, ואין כאן מקומו] ומאידך עם אתפלל מוקדם בני הילד יתפלל בבית הכנסת לבדו, בלי השגחה, מה עדיף איפה, תפילה במנין כותיקין או מאוחר יותר ולהשגיח על הבן?
רבינו פתר מיד את השאלה:
תתפלל כותיקין, אל תוותר על זה, אבל כשהבן הולך לבית הכנסת תלך גם ותשב סמוך אליו להשגיח אליו, ‘ובנתים תחזיק ספר ותלמד, שלא ילך הזמן לאיבוד’ הוסיף לו רבינו…
והיסוד חוזר על עצמו: החינוך חייב להיות. לא יועיל לאבא מה שהוא מתחסד עם קונו ומתפלל ותיקין, בד בבד הוא חייב להשגיח מקרוב על בנו.
כולם מחונכים!
הגאון רבי גדליהו הוניגסברג שליט”א, רב קהילת שונה הלכות בבני ברק ומי שזוכה להעביר שאלות רבות ולשהות לצד רבינו כל בוקר, מקדיש בספרו ‘מנחת תורה’ פרק מיוחד במשנת רבינו על החינוך.
וכך הוא מספר (עמוד ק”ד) מלמד בתלמוד תורה, שלח עימי שאלה אל רבינו: בכיתתו יש ילד שבשעת רוגז הוא עושה מעשי נזק משונים. כך למשל, אם מרגיזים אותו הוא מסוגל לכעוס כך כך שהוא שובר גם את המשקפים שלו עצמו, נראה איפה, שאינו שולט על עצמו, כיצד להתנהג מול ילד כזה?
תשובת רבינו היתה קצרה: לחנך אותו! אם רוצים – אפשר לחנך גם אותו.
(דברי שיח)