לפני עשרות שנים סבל רבינו שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל מבעיה בעינו. בבית הבינו שהוא מתאמץ מאוד בקריאת הספרים ואינו רואה טוב.
אחד מבני הבית שהיה מקורב גם למרן הגרא"מ שך זצוק"ל, הלך למרן הרב שך ואמר לו שרבינו לא רואה כל כך טוב ומתקשה בקריאת האותיות הקטנות בגיליון הש"ס של רבי עקיבא אייגר.
אמר לו מרן הגרא"מ שך, למה אתם מתמהמהים, אתם יודעים שאם זה יהיה תלוי בו הוא לא ילך לשום רופא, יש רופא בירושלים ד"ר זילברמן – הוא היה רופא שאף טיפל במרן הגרא"מ שך – אני מכיר אותו, תלכו אליו ויטפל בו.
הוסיף מרן הגרא"מ שך זצוק"ל: "תגידו לו שידע שזה העיניים של כלל ישראל ולכן שיטפל בו בכל הרצינות".
לקחו את רבינו לד"ר זילברמן, הוא אמר שלדעתו זו בעיה של קטרקט וצריך להזמין ניתוח.
הוא היה רופא שומר תורה ומצוות וירא שמים ואמר: "אם הרב שך אמר שזה עיניים של כלל ישראל, אני מפחד להתעסק עם העיניים האלה, אי לא רוצה לקחת סיכון. תלכו לד"ר בלומנטל בתל אביב, והוא יטפל ברב. תאמרו לו שאני חושב שזה ענין של ניתוח".
נסעו לתל אביב, הגיעו אל הרופא ולאחר בדיקה אמר, גם לדעתי זה ענין של קטרקט וצריך לעשות ניתוח.
חזרו למרן הרב שך וסיפרו לו את הדברים. אמר מרן זצוק"ל, "בסדר, אבל נתחיל עם עין אחת, לא לעשות ניתוח לשתי העיניים בבת אחת".
הוסיף מרן זצוק"ל וביקש: "כשמתחיל הניתוח תתקשרו אליי שאני יוכל להתפלל, אגיד תהילים".
באותם זמנים לא היו טלפונים כמו היום, ועם תחילת הניתוח עדכנו את מרן דרך טלפון של הרופא ומרן אמר תהילים להצלחת הניתוח.
לאחר הניתוח אמר הרופא שצריך לחבוש את העין ושיבוא למחרת להוריד את התחבושת.
למחרת באו לקחת את רבינו לרופא, רבינו ישב כבר באוטו ופתאום אמר למי שהתלווה אליו: "עלה למעלה להביא לי גמרא מהבית".
שאל המלווה, איזה גמרא?
אמר רבינו, "שיהיה ברכות".
רצו למעלה במהירות, לא רצו להפסיד את התורה לרופא והביאו לרבינו גמרא ברכות.
כשהגיעו אל הרופא אמר הרופא לרבינו, עכשיו נוריד את התחבושת ונראה איך הרב רואה.
מיד אמר רבינו, "תביאו קודם את הגמרא", רבינו לקח את הגמרא, פתח את הגמרא ושם אותה גבוה מול עיניו. כשהוריד את התחבושת מהעין, מיד החל רבינו לקרוא את הגמרא.
לאחר מכן הסביר רבינו, "אתם יודעים למה עשיתי את זה? רציתי שהדבר הראשון שהעיניים שלי ייראו זה גמרא. מיד כשיורידו לי את התחבושת, שהעיניים שלי יראו גמרא".
רבינו למד עוד קצת מהגמרא ומאוד שמח שרואה טוב, ואמר לעשות ניתוח גם על העין השנייה.
כשיצאו מהרופא, שאל הרופא את בני המשפחה, "אתם בטוחים שהרב הצליח לפני הניתוח ללמוד ולקרוא מתוך הספרים?"
אמרו, "ודאי, כל היום הרב לומד מתוך הספרים!"
אמר הרופא, לפי מה שאני רואה, הוא לא ראה כלל בעיניים, תדעו לכם שתקופה ארוכה הוא למד הכל בעל פה!"
לאחר הניתוח ביקש רבינו לנסוע למרן הגרא"מ שך. מרן זצוק"ל קיבל את רבינו זצוק"ל בשמחה רבה, ורבינו אמר לו יישר כח על התפילות ועל הכל.
למחרת ביקש רבינו לנסוע גם לחמיו, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שגם היה לחוץ מהניתוח. נכנסו לחדרו של מרן, ומיד כשנכנסו שאל ביידיש מרן הרב אלישיב, איך היה הניתוח על העיניים?
רבינו אמר, ב"ה בסדר, ומיד התחילו לדבר בלימוד על שאלה שנשאלה על ידם וכך המשיכו חצי שעה לדבר בלימוד, לא על הניתוח ולא שום עניין אחר. רק לאחר עיון מעמיק וליבון העניין נפרדו גדולי עולם אלו, ורבינו חזר לבני ברק.
(במה)