"גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד" (י"א, ג')
תכלה היריעה ויתם הדיו אבל במעשי חסד של רבינו זצוק"ל נוכל להאריך ולכתוב והם לא יכלו.
בס"ד הננו מקבלים כל העת מהכא ומהתם מכל יודעי ומכירי רבינו זצוק"ל שכולם כאחד יעידון ויגידון מעלת צדקתו בקודש, וכבר הארכנו כמה פעמים בסיפורי גמילות חסדיו של רבינו זצוק"ל, והנה לפניכם עוד כמה סיפורים חדשים שנתקבלו לאחרונה בשולחן המערכת, להודיעך כוחו של אותו צדיק.
"פעם אחת אירע לי שנתלכלך לי הבעקיטשע שלי בעצם יום השבת קודש, ולא ידעתי אם מותר על פי הלכה לנקות הבגד מחשש ליבון או טוחן את הלכלוך וכדומה. לכן באתי לשאול את רבינו זצוק"ל מה לעשות.
רבינו בחכמתו מיד הבין שאין כאן שאלה בהלכה גרידא, אלא יש כאן ענין של צער רב, כיון שלא היה לי שום בגד אחר ללבוש בשבת, והייתי מתבייש מאוד, לכן לא הורה לי מיד את האיסור אלא קודם נכנס לביתו הפנימי והוציא מארונו בעקיטשע שהיה לו ואמר לי שאני יכול להשאילה ממנו עד אחר שבת, שיהיה לי מה ללבוש כיון שאין כדאי לנקות הלכלוך בשבת…".
(מפי בעל המעשה)
"פעם אחת היתה איזה בת ישראל יקרה שהגיעה לפרקה, והצעתי לה איזה שידוך מוצלח של חתן נעים הליכות. ברוך השם הצדדים הבינו אלו את אלו והשידוך נתקדם כראוי. לקראת החתימה על הזכרון דברים כנהוג, אמרו בני משפחת צד החתן שהם מסכימים לשידוך רק בתנאי שרבינו זצוק"ל יכתוב ויחתום להם שהוא נוטל על עצמו אחריות שהכל ילך כשורה ולא יכשלו בשידוך זה!
הלכתי בפחי נפש לרבינו זצוק"ל לשאלו מה לעשות במצב כזה, הייתי בטוח שרבינו לא יסכים בשום פנים ואופן ליקח על עצמו אחריות גדולה כזו. אבל רבינו זצוק"ל ששמע שהשידוך תלוי בו, מיד הוציא נייר וכתב להם שהוא נוטל על עצמו האחריות והכל ילך כשורה בעז"ה! ואכן בזאת נרגעו בני משפחת החתן והשידוך נגמר למזל טוב בשעטומ"צ! אחר איזה זמן אמר לי רבינו בהזדמנות 'גלייב מיר, עס האט מיר גאקאסט אסאך כוחות !!. ויהי לפלא".
(מפי השדכן הנודע הרה"ח ר' שמואל יוסף האכהייזער שליט"א)
"אחר חג הפסח תשע"ו, בא יהודי אחד מירושלים עיר הקודש שהיה מגדל יתום בתוך ביתו וגמר בשבילו שידוך נאה עם בת מבני משפחה שהיה דרים במעלבארן ועתה מתגוררים כבר בירושלים. ובא למלעבארן בכדי להתעסק במצות הכנסת כלה וביקש מרבינו זצוק"ל שיעזרוהו בענין זה.
רבינו זצוק"ל מיד התקשר לאחד האברכים העסקנים שילך עמו על פתחי נדיבי עם. אבל עסקן זה ענה ואמר לרבינו שאף אחד לא ירצה לתת לענין זה, והיה לו איזה סיבה מדוע לא יתנו. אבל רבינו זצוק"ל לא הרפה והתקשר מיד לעסקן אחר אולי יאות למצוה זו, אך גם הוא כקודמו ענה שעסק זה לא יצליח, וכך גם ענו שאר העסקנים שרבינו נסה לדבר עמם לעזור לאיש זה.
בראות רבינו כן נתיישב והרהר בדבר רבות, אח"כ קם ואמר 'א"כ הרי המצוה שלי הוא!' וכך אמר: "אויב אזוי, מיינט עס מיך!"(אם ככה, מתכוונים אלי) ומיד עמד והלך עם היהודי הזה שני לילות בין בתי ישראל ובס"ד אסף רבינו סכום עצום של עשרים אלפים לטובת המצוה הזו! ואותו שליח היה כל כך מרומם מזה ולא ידע איך להודות לרבינו זצוק"ל על מה שעשה עמו!"
(מפי עד ראייה)
ידוע ומפורסם היה רבינו זצוק"ל במידה זו, שתמיד היה מחפש איפה להחמיר ולמצוא לקיים רצון השי"ת יותר ויותר. וכאשר מעידים בני ביתו כשהיה רבינו זצוק"ל מברר איזה הלכה או סוגיא לידע המעשה אשר יעשה, לא היה מסכים לשום פשרה, אלא תמיד חיפש לירד לשורש הדברים ולידע במדויק אם הכל מתאים לגמרי לדעת תורה, ואם היה איזה צל של חשש בענין כלשהו היה מחמיר לעצמו כמו שהוא איסור תורה! כך היה בעניני כשרות ובעניני גיטין ושאר עניני ציבור שהיה מדקדק ומקפיד שהכל יתנהל למישרין ולפי כל הדעות והשיטות שלא יימצא שהקלו באיזה צד.
בענין זה מספרים בני ביתו של רבינו זצוק"ל שהיו כל מיני ענינים שהיה נוהג להתייעץ עליהם עם רבנים שונים ברחבי העולם. אף נשמע מפי הגאון רבי מנחם מאיר וויסמאנדל שליט"א רב דק"ק נייטרא במאנסי שכשהיה רבינו מתקשר אליו לשאלות בענין מסוים, היה רבינו שואל ומבקש לידע האמת כמו בחור צעיר שכאילו אינו יודע כלום… ולא היה בוש משאלותיו שיאמרו שהוא בטלן, כי העיקר אצלו היה לירד לתוכן הדברים הפנימיים ולחקור עיקר הדין.
כמו כן היה אצל רבינו בשנתו האחרונה, כשסערת העופות סבבה את העולם שקמו כמה רבנים להטיח ספק בכשרות עופות הפטם וביקשו להחליף לעופות אחרות, ואז ניכר על רבינו בחוש גודל זהירתו שחקר ובירר את עומק הענין לפרטי פרטים עד שהסכים לחזור ולאכול אותן העופות. כשתקופה של כמה חדשים לא הכניס לפיו מאומה משום הספק והחשש, ועוד חזון למועד להאריך אי"ה בפרטי סיפור זה של מניעת רבינו זצוק"ל מעופות אלו וחקירותיו את האמת באופן מופלא ובדקדוק הדין, בהשקט ובצנעא כדי שח"ו לא יצא לעז על אותם האוכלים את העופות, ואכמ"ל.
עוד מימרא אמר רבינו זצוק"ל תחת אחד השיחים, שהוא מכיר טובה גדולה להרה"ח ר' שאול לייב גאנץ מוותיקי חסידי וויז'ניץ, כי בזכותו התחיל להקפיד ליטול ידים לכהנים לפני שעולים לדוכן.
ומעשה שהיה כך היה, שפעם אחת בשנות אברכותו של רבינו זצוק"ל בשיכון וויז'ניץ בבני ברק, ראה הרה"ח הנ"ל שרבינו לא יצא ליטול את ידי הכהנים לפני עלייתם לדוכן לברכת כהנים. ובאמת בארץ ישראל, הרבה מן הלויים אינם מקפידים כן, כי טירחה הוא להם לצאת בכל יום באמצע התפילה, וגם שבכל ביהכנ"ס יש הרבה כהנים והטירחא רבה… אבל ר' שאול לייב הנ"ל אמר אז לרבינו: "אני הייתי קופץ מהחלון בשביל ליטול את ידי הכהנים משום שזו העבודה היחידה שנשארה עדיין ללויים בזמן הזה!'
ומיני אז התחיל רבינו להקפיד על זה בכל ליבו ונפשו, ותמיד החזיק לו לר' שאול לייב ז"ל הכרת הטוב על זה.
ואף בשנים האחרונות של רבינו זצוק"ל שהיה קשה עליו ההליכה לצאת מביהכנ"ס לנטילת ידי הכהנים, היה מביא לפניו הרה"ח ר' משה לייב אבעלעס ני"ו קערה וכלי עם מים והיה נוטל לאחד הכהנים במקומו בביהמ"ד.
"כשנה לפני פטירתו בעת ביקורו האחרון של רבינו זצוק"ל בארץ הקודש, בא רבינו לבקר את אחותו ע"ה אשת הרה"ח ר' אלקנה אוביץ שליט"א בבני ברק. ועמד שם אצל מיטתה אחד מנכדיה שעדיין לא נפקד בזרע של קיימא וכבר עמד כשלוש שנים אחר חתונתו.
פנה רבינו זצוק"ל אל אחותו ששכבה חולה במיטתה ולא יכלה להוציא הגה מפיה, ואמר לה רבינו: 'הלא את אינך יכולה לדבר כבר כמה שנים, א"כ הפה שלך נקי מדיבורי לשון הרע ורכילות, א"כ יש לך פה קדוש לברך את נכדך שיזכה לזרע של קיימא!
כמובן שמיד הסכימה ונענה בראשה לברכו, ולתקופת השנה נושע אותו נכד ונלד לו בן זכר!
(מפי בעל המעשה, נכד הרבנית הנ"ל ע"ה)
"בתקופה שאבי שיחי' הרה"ח ר' מנחם יוסף שליט"א נפל למשכב לפני כמה שנים, היה רבינו זצוק"ל בא הרבה לבקרו ולברכו בברכת רפואה שלימה.
פעם אחת כשישבתי לצד אבי שיח' בבית החולים, הגיע רבינו זצוק"ל למצות ביקור חולים ומצבו של אבי היה אז קשה מאוד ולא ידענו מה ילד יום. ואז שמעתי איך שרבינו מברך את אבי לפני צאתו מן החדר בלשון הפסוק "תחדש כנשר נעוריכי"!
כשיצא רבינו, ניגשתי ושאלתי אותו 'האם זה נכון מה ששמעתי שהבטיח שאבי יתרפא בעז"ה?' נענע לי רבינו בראשו שנכון הדבר! אבל לא אמר יותר כלום. וב"ה כך היה שנתרפא אבי ב"ה וקם להתהלך על משענתו, ויעזור השי"ת שימשיך להאריך ימים ושנים בטוב ובנעימים".
(מפי הרה"ח ר' שלמה היימליך שליט"א)
בעת הדפסת ספרו הראשון של רבינו זצוק"ל 'ויצב אברהם' על תהילים, קבלו בני ביתו של רבינו טעלעפאן מאשה חשובה אחת שרוצה לתרום סכום גדול להדפסת הספר משום הכרת הטוב שיש לה לרבינו שעזר לה בעת צרה, וכן סיפרה:
"פעם אחת כשנולדה לי בתי תחי הייתי בסכנה גדולה, והרופאים ממש נבאו שחורות שלא אשאר בחיים רח"ל. אמרתי לבעלי שיחי' שילך תיכף להזכיר אצל רבינו זצוק"ל. ורבינו זצוק"ל כששמע את המצב, הלך מיד לתלמוד תורה ונכנס לכל כתה ורשם על הלוח את שמי להתחיל לומר תהילים, ועורר את הילדים לקרוע שערי שמים למעני! ובס"ד תוך זמן קצר נושעתי ונרפאתי ברפואה שלמה!"
(מתוך עלון "יעידון ויגידון" גליון מס' 23 תשע"ט)