חודש הזה לכם ראש חדשים..
מתוך ספר אוצר פלאות התורה, של הרב זאב זיכערמאן, פרשת בא, על קידוש לבנה.
הסוד לדעת מה מזג האויר שיהיה במשך החודש
בספר "בני יששכר' איתא דבר פלא, שכפי
השעה שבה חל זמן המולד, כן יהיה מזג האויר במשך ימי החודש. וזה
לשונו "דהנה הוראת החודש יורה המולד של הלבנה, באיזה כוכב ובאיזה מזל
יארע המולד, כן יהיו ימי החדש, או חם ולח או קר ויבש וכיוצא".
איך אומרים 'קידוש' לבנה – או 'חידוש' לבנה
בשו"ת מהרש"ג' נשאל על הטעם שקורין ברכת הלבנה בשם
קידוש לבנה, שלכאורה אין עניין של קידוש בברכה זו, וגם לא מצינו
בש"ס וברמב"ם ושאר ראשונים שיקראו ברכת הלבנה בשם 'קידוש לבנה'. ולכן
רצה השואל לומר, דטעות היא ויש לומר 'חידוש'לבנה, שמברכים על חידוש
הלבנה, ונתחלפה אות חי"ת באות קו"ף.
אמנם המהרש"ג ז"ל לא הסכים לדבריו, וכתב: שמאחר ומצינו בבית יוסף
ורמ"א שכתבו כמה פעמים קידוש לבנה לא מסתבר לומר שטעות
סופר היא, וששום אחד מן המחברים בזמן ההוא עד עתה לא יעירו בטעות כזו.
וסיים המהרש"ג ז"ל: לכן נראה לומר ששם זה נשתרבב מזמן שבית המקדש היה
קיים, וקצת אחר כך, שהיו בי"ד מקדשין את החודש, ונקרא כך עד היום
זכר לקידוש החודש שהיה בזמן שהיו סנהדרין סמוכים, עיין שם.
למה אין מברכים שהחיינו על קידוש לבנה
ב'אליה רבה' הביא בשם "כנסת הגדולה' הטעם שאין
מברכים שהחיינו על מצות קידוש לבנה, לפי שאין לברך שהחיינו אם
אין בין מצוה למצוה שלשים יום, [שהרי בין מולד למולד יש כ"ט ומחצה יום
בממוצע]. עוד טעם הביא האליה רבה שם בשם ספר תניא, שאין צריך
לברך שהחיינו שהרי מברכין על חידושה, וברכתה כברכת שהחיינו.
האם מותר להביט הרבה בלבנה
בשלחן ערוך אורח חיים כתב המחבר, שקודם שמברך ברכת הלבנה "תולה עיניו ומיישר רגליו ומברך". וכתב במשנה ברורה "כתב בשיורי כנסת הגדולה, דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה, וכן נהוג עלמא. אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה, ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה.
והמגן אברהם בשם השל"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה, אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה".
ומהר"י יוזפא ז"ל בספרו "יוסף אומץ' כתב: "בספר חרדים בשם הרבי מאיר הלוי כתב שאסור להסתכל בלבנה, וכ"כ בהגהות יש נוחלין
שאין להסתכל בה כמו בקשת, דהיינו כשרוצה לברך יראנה ואח"כ יעלים עיניו ממנה, ע"כ. ולי נראה, דבראיה בעלמא אין איסור כלל, ורק בהסתכלות, ר"ל שמביט בה בעומק לבבו כדמוכח לישנא ד'המסתכל' בכמה דוכתי בש"ס".
נס פלא שאירע בזכות מצות 'קידוש לבנה'
באליה רבה מובא מעשה נורא ביהודי
שניצל מידי הרוצחים בשכר מצות קידוש לבנה, ומעשה שהיה כך היה:
יהודי אחד, פגעו בו שודדים בלילה ורצו להרגו, וביקש מהם שיניחו לו לעשות
מצוה אחת קודם שיהרגוהו, והלבנה היתה אז בחידושה, וקידשה בפניהם בכוונה
גדולה, וכאשר הגיע לומר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך" וכו', ודלג
וקפץ ג' פעמים כנהוג, ונעשה לו נס ונשבה רוח חזקה עד מאוד ונשאתו
למרחקים וניצל מהם. ועוד כתב באליה רבה שם בשם ספר 'אור חדש' (ברכת
קידוש החודש) שמי שמקדש הלבנה לא ימות באותו החודש מיום שקידשה ואילך ויש לשים לב ולהתבונן עד כמה גדול כוחו של מנהג, שהרי נעשה הנס לאותו
יהודי בשעה שדלג וקפץ' ג' פעמים כנהוג, ולא בשעה שבירך את הברכה,
ורואים מזה גודל חביבות קיום מנהג לפני הקב"ה.
ואעתיק כאן מעניין זה, נס גדול שאירע לרבינו בעל מנחת אלעזר ממונקאטש
זי"ע בהיותו בספינה בדרכו לארץ ישראל לבקר בהיכלו של הסבא
קדישא מהרש"א אלפאנדרי זי"ע, וכך מספר בספר "מסעות ירושלים' (מאמר
נותן בים דרך אות ה-ו): "ויהי בבקר יום ב' וכו', היה לנו נסים גדולים, כי הספינה
אריענט' ההולכת דרך גריכנלאנד פגעה ובאה ברחבה של הספינה שאנחנו בקרבה,
סמוך ונראה לה ממש, כמו איזה אמות קרובה, והיה כפתע בין המות אילו היתה
ח"ו פגיעתם רע בנגיעה זה לזה במצולות ים, וכבר נעשה תרועת רעש במדור
העליון בספינתנו לכל הרואים, ועל ידי שמלחי הספינה הריעו בחצוצרות בקולות
אדירים, לולי ה' שהיה לנו עושה נפלאות גדולות לבדו בחשרת מים והצילנו בדרך
נס, שמלחי ספינתנו עיקמו מעט הדרך בחפזון ותחבולות מכונה אשר הצליח לנו,
וקברניטי דספינתנו הגידו כי נס כזה כמעט שלא שכיח וכו'.
והגיד רבינו הקדוש אחר כך על ענין הנ"ל, כי נזכר אודות ברכת קידוש לבנה
ביום אתמול כי יעבור (בלילה שלפני זה), ואשר לא היה אז עוד ז' מעת
לעת מיום המולד, ודרכו מאבותיו הקדושים זי"ע לדקדק עד שיעברו ז' שלימים
ממש, וכמו שכתב בספרו נימוקי או"ח ולא הרגיש שום אחד אתנו להזכיר ולעורר על זה בשעת קידוש הלבנה שלא הגיע זמנה בשלימות לפי
הנזכר. אלא הכל בידי שמים, בכדי שיגן עלינו המצוה לתוספת זכות לטובה להנצל
ממצוקה במצולות ים".
אגב יש לציין מנהג טוב שנהג רבינו בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע בחיי
אמו הצדקת ע"ה, שאחר קידוש לבנה הלך לומר לה חודש טוב' ונשק את
ידיה, כמובא בספר דרכי חיים ושלום' (קידוש לבנה, סימן תצא).
מדוע אין מקדשים את הלבנה תחת קורת גג
ולענין הלכה פסק הרמ"א בשו"ע (או"ח סימן תכו סעיף ד) בשם הגהות אלפסי שאין מקדשין הלבנה תחת הגג. והטעם כתב המגן אברהם בשם המהרי"ל: כדי שלא יאהיל עליו שום טומאה, ויברך במקום טהרה.
ועוד טעם כתבו הב"ח והמגן אברהם והמטה משה הנ"ל: שקידוש הלבנה
הוא כקבלת פני השכינה, ולפיכך יוצאים לרחוב כדרך שיוצאים לקראת מלכים.
ומכל מקום כתבו הפוסקים דבשעת הדחק כגון שיש לו איזה
מיחוש שאינו יכול לצאת לחוץ, או ששרויים בין הנכרים ומפחדים מהם, או
במבואות המטונפות שאסור להזכיר בהם שם שמים, יכול לקדש בביתו דרך חלון
או פתח, ולכתחילה טוב יותר לפתוח החלון, אך כשאי אפשר כגון מפני הקור
וכדומה, מותר אפילו אין החלון פתוח כל שמאיר נגדו אור הלבנה בטוב (משנה
ברורה בשער הציון שם ס"ק כה).
מסירות נפש של הרה"ק מרוזין
זי"ע שלא לקדש הלבנה תחת גג
הרה"ק רבי ישראל מרוזין זי"ע בהיותו חבוש בבית האסורים, הקפיד במסירות
נפש לקדש הלבנה בחוץ שלא תחת הגג, ומעשה נורא סיפר הרה"ח ר' משה אברהם ברזובסקי זצ"ל הי"ד שפעם בנוסעו ברכבת ברוסיה, פגשו גוי חייל
זקן מאד שעל אף זקנתו היה עדיין גיבור חיל, וסיפר לו החייל שזכה לגבורה
ואריכות ימים בזכות ברכה שקבל "מרבינ'ר ישראל פרידמן", וכוונתו להרה"ק מרוזין
זי"ע. וסיפר החייל לפי תומו, בזכות מה זכה לברכה זו, ומעשה שהיה כך היה:
כידוע שהרה"ק מרוזין נתפס והושב מאחורי סורג ובריח עקב הלשנה ועלילה,
והממשלה שידעה שחסידיו ישלמו כל מחיר שיוטל עליהם בכדי לשחרר
את רבם הקדוש והנערץ, שמו את הצדיק במקום רחוק מן הישוב, בבית הסוהר
שהיה מוקף בחומה גבוהה, בחדר מבודד מוקף גדרות, ושומר מיוחד הופקד עליו
במשך כל שעות היום. במשך היום הוחלפו השומרים כל מספר שעות, והוא בכדי
ששומריו יקפידו מאוד על אסיר יקר זה, וניתנה הוראה לכל השומרים שאם יעלם
הרה"ק מרוזין, יוציאו להריגה את האחראי לאותה משמרת.
פעם אחת באישון לילה, חפץ הרה"ק מרוזין זי"ע לקדש הלבנה תחת כיפת
השמים, ופנה לשומר בבקשה שיניח לו לצאת מחדרו למרפסת הצמודה
בכדי להתפלל תפילה קצרה. אף שהכיר בו השומר כי קדוש הוא לאלקיו, עם כל
זה פחד מאד להרשות לו, כיון שהמשמרת הבאה היתה אמורה להתחלף וחשש
שיתפשוהו ואז תהיה אחת דתו למות, ועל כן התנגד להרשותו. הבטיחו הרה"ק
מרוזין שאם יתיר לו לצאת, יבחר לו משאלה ויברכהו שתתמלא משאלת לבו,
ובחר השומר בגבורה ובאריכות ימים, והבטיחו וברכו הרה"ק מרוזין. השומר פתח
את חדרו ונתן לו לצאת, והזהיר אותו שיזדרז ויקצר.
המשיך השומר לספר, איך שהרה"ק מרוזין התחיל לברך ברכת קידש לבנה
בדבקות, ופתאום נעלמה צורת גופו לגמרי. השומר שידע שבכל רגע הוא
מסתכן בנפשו, עמד מבוהל ורועד מפחד ובקש להחזירו לחדרו, אך לא ראה במקום
שנעמד הרה"ק מרוזין להתפלל צורת אדם כלל אלא לפיד אש, ואדם אין. לאחר
כארבע שעות כאשר סיים הרה"ק מרוזין את תפילתו, חזר לצורת אדם וזינק
במהירות לתוך חדרו, ונעל השומר את הדלת אחריו. מיד הגיע השומר מהמשמרת
הבאה להחליפו, והתנצל השומר מאד על איחורו, ואמר שהוא לא ידע מה היה
לו, כי מעולם מכיר הוא את הדרך לבית האסורים אף אם ילך בחושך, אלא שהיום
הוא מצא בנינים ורחובות שלא ראה מעולם, וכנראה בטעות סטה מן הדרך והגיע
לעיר אחרת, וארבע שעות לקחה לו הדרך שהיתה אמורה לקחת לו כמה דקות.
וסיים השומר, והנה עיניך רואות איך ברכתו של הראבינער נתקיימה במלואה,
שהגעתי לגיל גבורות ועדיין אני חזק וגיבור כבנעורי. וכשסיים השומר
את דבריו, רצה להראות איך שנתקיימה הברכה במלואה, וניגש לקרון הרכבת
ובעט בדופן הקרון, ונזדעזעה כל הרכבת ונתנדנדה כאילו הולכת ליפול מחוזק
בעיטתו.
(מתוך ספר אוצר פלאות התורה, של הרב זאב זיכערמאן, פרשת בא)