"וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח', ב')
צפרדע אחת היתה, והיו מכין אותה, והיא מתזת נחילים נחילים (רש"י)
צפרדע אחת בלבד עלתה מן היאור, רגזו המצרים וניסו להכות בה, אך אז יצאו ממנה כ"כ הרבה צפרדעים עד שמלאו את כל ארץ מצרים.
אומר על כך מרן ה'סטייפלער' זצ"ל בספרו "ברכת פרץ", כי כן הוא בכל מקום שכועסים ורבים.
כאשר אדם פותח במריבה, מוטב לו לזולתו שישמור על שתיקה, כי אם לא כן – אם הוא משיב וחושב כי בכך יסתתמו טענותיו של יריבו, אינו אלא טועה!
כשם שבמכת צפרדע כל אחד חשב שהוא ינחית על הצפרדע מכת מוות אחרונה, אך למעשה רק החמיר את המצב, כך גם בעת מחלוקת – כל תגובה תגרום למחלוקת להתרחב, עד שעלולה היא לשלהב את העיר כולה.
ובהביאנו את דברי ה'סטייפלער' זצ"ל, יש בנותן טעם לספר עובדה מעניינת שראיתי אצלו:
כשהייתי נער צעיר, לפני שהתחלתי ללמוד בישיבה גדולה, נכנסתי ל'סטייפלער' כדי להיוועץ בו. רציתי ללמוד בישיבת פוניבז', אבל הרב ניסים טולידנו זצ"ל שלמד שם, אמר לי: "יש כאן שלוש מאות איש, ומדברים פה באידיש… יהיה לך קשה".
הצגתי בפני ה'סטייפלער' את השאלה, והוא אמר לי: "יש ישיבה שפתח 'גאון גדול', תלמד בה שנה אחת".
אמרתי לו: "אני רוצה ללמוד בישיבת פוניבז'".
"לך לישיבה ההיא לשנה אחת", חזר ואמר לי, "תקבל שם דברים גדולים, ותקנה לעצמך קניינים רוחניים. אחר כך תלך להיכן שאתה רוצה".
אותו גאון גדול היה רבי נחום לסמן זצ"ל, ובאמת השנה שלמדתי בישיבתו היתה שנה מופלאה. זכיתי שלא זזה ידי מתוך ידו. בשעת השיעור היה הרב יושב בראש שולחן גדול מאד, ואני הייתי יושב לימינו. כל השיעור היה מחזיק את ידי: "רגע, רגע, עוד סברא, ועוד אחת"… תמיד אחרי השיעור היתה ידי כואבת, אבל היה כדאי… הגאונות, גילוי העוצמה האדירה שיש בתורה, השקיעות הנוראה של הרב לסמן זצ"ל – כאילו אין כלום חוץ מתורה – כל אלו גרמו לכך שהייתי יוצא מהשיעור בהרגשה מרוממת.
לימים, כשנכנסתי שוב אל ה'סטייפלער' זצ"ל, קם הרב על רגליו, והביא לי את ספרו "ברכת פרץ", הוא בקשני – שכיון שזיכה אותי ה' יתברך לדרוש ברבים – אגיד כמה דברים בשמו.
בוודאי רצה ה'סטייפלער', שהעובדה שיהודים לומדים מתורתו, תהיה לו לזכות, יהיו אפוא דברים אלה לזכותו.
('משכני אחריך')