לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב (במדבר כג, כא)
במשך תקופה של כעשר שנים שימש הרה"צ ר' זלמן בריזל זצ"ל כמלמד לתינוקות של בית רבן בת"ת 'חיי עולם'.
כבכל דבר שבקדושה שעסק בו ר' זלמן בכל ליבו ונפשו, גם כאן לקח את התפקיד בחרדת קודש, ביודעו את גודל האחריות בשמירת הפיקדונות שהופקדו אצלו, ובמילוי המשימה הגדולה אשר הוצבה לפניו – ללמדם תורה ומצוות, ויחד עם זאת לייקר ולאהיב את התורה הקדושה ומצוותיה בלבם של הנערים עולי הימים, ולהבטיח את המשך פריחתם ושגשוגם של אלו השתילים הרכים, שיגדלו ברבות הימים לאילנות גדולים ומפוארים.
בנים יחידים
אהבה, חיבה ומסירות רבה הקרין לתלמידיו, עד שכל אחד מהם היה מרגיש בצלו כבן יחיד. סיפר אחד מתלמידיו דאז: "כשהתקבלתי להיות מלמד נכנסתי להתייעץ עם ר' זלמן, שהיה מורי ורבי משכבר הימים, ודמותו נשארה חרוטה בליבי כמלמד מסור בכל נשמתו, לתלמידיו אשר אותם אהב כבנים. ביקשתי אפוא ללמוד ממנו את סוד כוחו המיוחד.
'אגיד לך כלל פשוט, שתמיד יעזור לך'- המתיק עמדי ר' זלמן – 'חשוב על כל תלמיד שהוא בנך יחידך! אז תרוויח שני דברים- א. לכל בעיה שתתעורר אי פעם עם אחד מהתלמידים, תמיד תוכל למצוא לה פתרון הגון, כי אבא בשביל בנו היחיד יכול להפוך את כל העולם כולו בכדי לעזור לו, הוא אינו פוטר עצמו אף פעם בתירוץ שניסה כבר ולא עזר… אלא, גם אם עצה אחת לא הועילה, יחפש אחר עצה אחרת עד שהדבר בא לידי פתרון טוב.
'הדבר השני שתרוויח', הוסיף ר' זלמן, 'אם התלמידים ירגישו שאתה אוהב אותם באמת, הם יחזירו לך אהבה. תלמידים שמחים לעשות הכל בשביל רבי שאוהב אותם, ויהיו מוכנים אפילו ללמוד'… "
מקל נועם
התלמידים הרגישו קשר נפשי עמוק אל רבם, ר' זלמן, גם לאחר זמן רב שכבר עברו לכיתה אחרת. תמיד כשהיה פוגש את אחד מתלמידיו בעבר, היה מתעניין בו בכנות: "נו, איך אתה לומד? מה אתה לומד? במה אוכל לעזור לך?" כאילו רק אתמול למד אצלו.
סיפר אחד התלמידים:
"פעם אירע שאחד התלמידים הגדיש את הסאה במעשה שובבות חמור, אשר לא היה ניתן לעבור עליו בשתיקה ללא עונש הגון. כולנו רעדנו אז מפני הרגע שבו המלמד, ר' זלמן, יכנס אל הכיתה ותיכף יעניש את אותו התלמיד כהוגן. אך להפתעתנו ר' זלמן קיבל את התלמיד במאור פנים, ב-'גוט מארגן' לבבי, והילד הלך וישב במקומו.
"אך הנה למחרת היום קרא ר' זלמן לילד, ואף סטר לו על לחיו קלות, והענישו על העוולה שכולנו כבר כמעט הספקנו לשכוח. כולנו הבנו אז היטב את הלך רוחו של המלמד ר' זלמן הנערץ- לא להעניש מתוך כעס או רגש חם, אלא רק אחרי צינון הרגשות וחשיבה עמוקה בעין השכל. רק אז יש אכן לעשות את המעשה הנכון!"
מלאכת ה'
היה ר' זלמן אמון על דברי חז"ל, כי לימוד תורה לנערים הוא בגדר "מלאכת ה'", שעליה נאמר: 'ארור עושה מלאכת ה' רמיה'. משום כך עמד מאד על כך שלא יטרידוהו בדברים אחרים בעת לימודו עם התלמידים. בעודנו משמש כמלמד, כבר היתה ברשותו המאפייה אשר נוהלה בידי בני הבית, וכך אירע לפעמים שהיו אנשים באים אליו לת"ת, ומבקשים לשוחח עמו דבר או שניים בענייני העסק, אבל ר' זלמן היה תמיד דוחה את הבאים באמרו: "נישט יעצט- לא עכשיו! כעת זמני קודש עבור הלימוד עם תלמידי היקרים!".
אחד מצדיקי הדור זצ"ל שלח פעם אל ר' זלמן אברך אחד, על מנת שייקח אצלו שימוש ב'הלכות מלמדים'. אמר לו ר' זלמן בין שאר דברי ההדרכה- כי על המלמד להכין עצמו היטב בסוגיא קודם שילמדנה לתלמידים, ואם אינו עושה כן אינו רשאי ללמד הסוגיא אפילו לילדים רכים, וזאת למרות שהקטנים אינם מעמיקים כל כך בלימודם, עם כל זה חייב המלמד להיות נהיר ובהיר בסוגיא הדק היטב.
ולוקח נפשות חכם
צעד לו ר' זלמן בשעת בוקר ברחוב מרכזי בירושלים. עמוס היה הרחוב בדוכני רוכלים אשר הציעו את מרכולתם השונה לעוברים ושבים. והנה צדה את עינו של ר' זלמן, מראהו של נער צעיר לימים. העומד גם הוא בין הרוכלים, לפניו על המדרכה מונחים פתוחים מספר ארגזי ירקות, והוא קורא בקול רם: "ירקות טריים בזיל הזול, בזיל הזול!…"
איש מבין העוברים ושבים אינו שם על לב, ונעצר לתהות מה מעשהו של נער צעיר ברחובות העיר בשעות אלו? אולם ר' זלמן אשר ליבו היהודי היה בפעולה מלאה, פועם הוא לפי כללי אהבת ה' תורתו ועמו, נותר על מקומו כנטוע במסמרים.
"בוקר טוב לך יקירי! מה שלומך?"- פונה הוא אל הילד בחיבה יתירה.
"ספר נא לי, מדוע לא הלכת היום לתלמוד תורה?" שואל ר' זלמן בעדינות. השיבו הנער בכאב, כי אכן לומד הוא בת"ת פלוני, אלא שלרגל דוחק הפרנסה בבית אביו, ביקשו אביו הירקן שיצא לרחוב המרכזי עם כמה ארגזי ירקות ושם ינסה להרוויח עוד כמה לירות. "לא היתה כל ברירה לאבי המסכן"- אמר הנער בקול שבור.
"אין שום בעיה, יקירי!" מיהר ר' זלמן להרגיעו. "אתה תלך לחיידר, ואני אעמוד כאן ואמכור את הירקות…", תוך כדי דיבור כבר הוריד ר' זלמן את כובעו, ונעמד על יד הדוכן והחל להכריז בקול- "ירקות ירקות…" כאחרון הירקנים.
והילד נשא את רגליו במרוצה לעבר בית תלמודו.
חנוך לנער גם כי יזקין
גם בשנות זקנה ושיבה, כשכוחותיו היו דלים יותר, היה נענה בהתלהבות לכל אתגר חינוכי, הן בלימוד פרטי עם צעירים, והן באמירת שיחות חיזוק בהיכלי הישיבות וכדו'.
מספר לנו אחד מבאי ביתו: "באחד הימים בא אל ר' זלמן אב לילד בן י"א שנים ובקשתו בפיו- שמא יוכל ללמוד מעט עם בנו הילד, אשר זקוק לחיזוק בלימוד התורה?
"מה השאלה?"- השיב ר' זלמן, ותיכף ומיד נענה לאתגר, משל אברך צעיר הוא בשנת העשרים לחייו. על אתר קבע לו זמן- שעה קודם תפילת שחרית, בכל יום, וכך היה. למחרת היום כבר ישבו השניים יחדיו, ר' זלמן בן השמונים והילד בן האחד עשרה. תקופה ארוכה נמשכה 'החברותא' כשלשמחתו ולאושרו של ר' זלמן לא היה גבול, הנה זוכה הוא שוב להשריש בילד יהודי טהור תורה ויראת שמים.
(מתוך 'ר' זלמן')