"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז)
אצל רבינו זיע"א היו כמה בחינות, כמה חלקים. היה את החלק הגדול – עולם הכוללים, עולם התורה, שזכה רבינו ובזמן מלכותו הגדיל את כבוד התורה, כבוד תלמידי חכמים, כבוד האברכים, כבוד הכוללים וכבוד עמל התורה. והיה גם את החלק של העסקנות, של הציבוריות, איך צריכים שלוחי הציבור להתייחס לכל דבר, את מה להקדים ואת מה לדחות, את מה לקרב ואת מה לרחק. בדברים כבדי משקל אלו כולם המתינו וציפו למוצא פיו, ולא עשו דבר קטן כגדול ללא הוראתו הברורה, ומלבד אלו, היה את ראש הישיבה הפרטי, את האב הרחום של כל אחד ואחד, עם צרותיו, עם שמחותיו, עם הספיקות שהיו לו, את השאלות הפשוטות, לכולם הוא היה אותו אב שליווה והדריך כאב רחום ממש. אותנו, את 'נחלת משה', נשא רבינו כנשוא האומן את היונק, נשאנו על ידיו הרחומות, וכל המפעל הגדול הזה שבכל ארץ ישראל, נזקף לזכותו. אגיד כמה דברים לזכרו, מחייו, שקשורים במידת מה לכל חלקים אלו, וקשורים אף אלינו – אליכם, 'נחלת משה'.
'נחלת משה' ביסודה היתה בית המדרש ללימוד דף היומי, ישבו כאן אברכים ועמלו בלימוד הדף היומי בהנחיית ראש הכוללים הגרב"ד דיסקין שליט"א, ובסיום אחד ממחזורי הדף היומי נערך סיום ענק ומפורסם בהיכל 'יד אליהו' בתל אביב, וסיום גדול זה היה לכבד את הלומדים, להאדיר את לימוד דף היומי ולתת לו מקום של כבוד בעולם התורה. על המעמד הגדול הזה היו כמה ממונים, ואני ביניהם. נגשתי לשאול את פיו הקדוש של רבינו הגדול זיע"א, ולבקש את ברכתו למעמד הגדול. הצגתי לפניו את הענין, את כבוד התורה שיהיה מהמעמד הזה, את הקידוש השם, אך ראש הישיבה זיע"א קטע את דברי: "לא. זה לא סיום הש"ס! זה לא כבוד התורה!", והסביר לי, שהרי רבים מהיושבים בשיעורי דף היומי לא לומדים כראוי, הם נרדמים, חולמים, ואלו שלא לא זוכרים מה הם לומדים – זה לא לימוד, זה לא סיום, ולא עושים כזה מעמד לכזה דבר. זה לא זה!! הרכנתי את ראשי לפני רבינו, ויצאתי מהחדר נדהם, מהורהר, מבוהל קצת. מה אומר למשלחי, מה יהיה עם הסיום, איך נוכל לעשות מעמד שכזה בלא שמלכינו בראשינו, יצאתי מהבית אבל וחפוי ראש, ממש.
הוראתו וסירובו של רבינו זיע"א לא נתנה לי מנוחה, עד שעלה רעיון בליבי. בתקופה זו – לפני עשרות שנים, היה רבינו זיע"א מתפלל מידי יום עם נץ החמה בביהכנ"ס איצקוביץ, יום יום, ולפני תפילת שחרית היה במקום שיעור דף היומי. שיעור זה נמסר בעמל וביזע רב, בטרחה עצומה והשקעה רבה ע"י הגאון ר' מרדכי כהן שליט"א, שאת עמל תורתו חיבב רבינו זיע"א רבות, והקפיד לכבודו להשתתף בכל סיום מסכת אותה סיים הרב כהן בשיעורו. חיבה זו אותה רכש רבינו זיע"א לרב כהן, עלתה מול עיני ומיהרתי שוב לעלות לרבינו זיע"א.
משראה אותי רבינו זיע"א פקח את עיניו ושאל למבוקשי, והסברתי לו במרץ: "ראש הישיבה סירב למעמד סיום הש"ס, נכון. מידת האמת של ראש הישיבה לא תתן לסיום שאינו אמיתי לחלוטין, אבל ראש הישיבה – מגידי השיעורים כן סיימו ש"ס, ר' מרדכי כהן שראש הישיבה מכבד ומעריך – כן סיים ש"ס, מאות מגידי שיעורים כן טרחו, עמלו, הזיעו, השקיעו ומסרו שיעורים יום יום על כל הש"ס, להם מגיע הכבוד הזה!". להפתעתי, חייך ראש הישיבה ואמר: "נכון. להם צריך לעשות מעמד גדול, את עמלם צריכים לכבד, הם סיימו ש"ס באמת!". אצל רבינו זיע"א כל דבר היה חייב להיות בתכלית האמת, סיום זה סיום, לימוד זה לימוד, וכשראה שהמעמד הוא למסיימים באמת, נתן את הסכמתו וטרח להשתתף ולכבד את המסיימים.
ומענין לענין באותו ענין, באותה תקופה תכננו נסיעה למדינת הים בשבילנו – נחלת משה, נכנסנו לרבינו זיע"א, ראש הכוללים שליט"א, ואני, והגיע איתנו הצלם שוקי לרר לצלם, שיהיה לנו מה להראות לנדיבים. משהבחין רבינו זיע"א בשוקי לרר שאל אותנו רבינו לפשר הדבר: "מה אתם צריכים צלם?", והשבנו לו שהיום בלי תמונות אנשים לא תורמים וזו השתדלות, מששמע את תשובתנו הזדעק והניף את ידו: "אין לכם אמונה! אתם לא מאמינים בקב"ה, אתם מאמינים בצלם! זו לא אמונה! זו לא השתדלות!", וכך עמדנו נבוכים דקות ארוכות, ורבינו זיע"א גוער בנו נמרצות. משסיים את גערתו הציע ראש הכוללים שליט"א שאולי אכן נבטל את הנסיעה, "המשפחה ישמחו שהרב רובינשטיין יישאר", אמר לו הרב דיסקין, אך ראש הישיבה עצר את דבריו: "לא, לא זה מה שאמרתי, תסעו, אבל תהיו אמיתיים, הצלם זה לא השתדלות!"…
זו מידת האמת של רבינו, אותה חינך אותנו ובה הנהיג אותנו ואת כל כלל ישראל. מידת האמת שלו היתה בדקי-דקות, עד שבאחד המעמדות שערכנו בבית המדרש על ענייני בין אדם לחברו, סירב תחילה רבינו מלהשתתף על אף שהוא היה בברכתו, הנושא באותו כינוס היה כיבוד אב ואם, ומכיון שבכל המעמדות הקפיד להשתתף, הסביר לנו רבינו שמסתפק אם להשתתף, כי יש לו איזה פגם בכבוד או"א ואינו יכול לדבר בזה, ומשהפצירו בו בחשיבות השתתפותו נענה והשתתף.
מבהיל! זו אמת! זה רבינו!
(מתוך עלון 'שאל אביך ויגדך' תשע"ט גליון מס' 23)
צפו: בשביל מה צריך צילום?