היה זה לפני למעלה מעשר שנים, ביום ששי בצהריים, ברחוב שקט וצדדי בפאתי שכונת פלטבוש שבברוקלין – ניו יורק. ר' יעקב ישב ברכבו ומולל את עטו בעצבנות, מצחו קמוט בדאגה ומתח גדול כיסה את פניו. זה עתה הגיעה הבשורה המרה, כי גם ההשקעה הנוכחית בה השקיע – כשלה, והצטרפה לקודמותיה שהמיטו עליו אסון כלכלי.
זה לא שר' יעקב היה משקיע לא מחושב או לוקח סיכונים מיותרים. ההיפך, ר' יעקב נודע בזהירותו הרבה, ונכנס רק לעיסקאות שהבטיחו לא פחות מתשעים אחוזי הצלחה. אך מזה תקופה ממושכת, לצערו ולצער בני משפחתו, תמיד עשרת האחוזים האחרים התגברו על הרוב המוצק, והותירו אותו חסר כל, מבכה בשקט את סכומי העתק שהשקיע בעיסקאות הכושלות.
עתה, היתה השעה אחת בצהריים. בעוד כמה שעות תיכנס השבת, וביתו ריקן מכל דבר מאכל לכבד את השבת. הוא יצא אמנם לקניות, אך אין לו מזומנים בכיס, וגם הבנק לא מאפשר לו למשוך מזומן. הוא ממשיך להרהר, אוי, כמה השקיע יכולות ומאמצים, לילות כימים ואף סכומי כסף ניכרים, בניסיון לפרנס את בני משפחתו ברווח. אפס, כי כל מאמציו עלו בתוהו, והוא הפך לדל ואביון שאין לו מזון לשבת!
לפתע, תוך כדי הבכי המצמרר, נפל במוחו רעיון. הוא עצם את עיניו בחוזקה, נשא את ראשו אל על, וקרא ברורות: "ריבונו של עולם הזן ומפרנס את כל ברואי תבל! אני מבטיחך נאמנה, כי אם תוציאני ממצבי הקשה, ואם תזכה אותי לשוב לדרך המלך ולהתפרנס בכבוד, אני מבטיח לשאת בכוחי ובממוני בעול הציבור, להיות שליח נאמן לתת אוכל ומזון לכל מי שחסר לו, ולהקדיש חלק נכבד מכספי לביצוע שליחותי לדאוג למחסורם של בניך!
"אבא שבשמים!" – הוסיף בהתרגשות – "אני מודע לחלוטין לכובד המשימה שאני נוטל על כתפיי, אך אני מתחייב בפניך בצורה הכי ברורה וחדה, שאם תפתח לי את שערי הפרנסה ואשוב להיות בעל יכולת – כל אחד מבניך שלא יהיה לו אוכל יהיה מוזמן אליי, כל יהודי שיתקשה בהשגת מזון לבני משפחתו – יהיה סמוך על שולחני, כל אדם שלא תהיה לו אפשרות לתת מזון לילדיו – אני אפתור לו את הבעיה הזו, בהתחייבות!"
הוא פקח את עיניו, וניגב את הדמעות שזלגו מהן. הוא שב על התחייבותו פעמיים ושלוש, וההתחייבות החזקה הזו נטעה בו כוחות, הטעינה אותו באנרגיות חדשות. הוא השיג הלוואה לקנות מעט מצרכים עבור השבת המתקרבת, ובכל יום השבת היה שרוי בהתרוממות הרוח, לנוכח הבטחתו האמיצה והכנה, שכל אדם שיחסר לו מזון – הוא יעמוד איתן לצידו ויעזור לו להביא טרף לבני ביתו!
השבת חלפה בנעימים, וביום ראשון יצא שוב לחפש הזדמנות להתפרנס. מישהו הציע לו עיסקת תיווך, והוא נכנס אליה במלוא העוצמה – בטוח בכוחה של מצות הצדקה שקיבל על עצמו, כי העיסקה תצליח ותעלה יפה. כעבור שבועיים היא נחתמה, והניבה רווחים יפים מהמשוער…
בפעם הראשונה שעמד מול מסך חשבון הבנק, והביט בעיניים נוצצות על סכום העתק שהועבר אליו – ידע כי הבטחתו נשאה פרי, מצות הצדקה החלה לעבוד עבורו. עוד באותו שבוע יצא לעיסקה נוספת, ואת רווחיו משתי העיסקאות שעשה – הכניס לעיסקת רכש ענקית, שגם היא הצליחה מעל ומעבר לציפיות.
באותו שבוע, כתב פתק קטן על ביתו: "כל מי שצריך עזרה עבור מזון – מוזמן!". ואכן, לא מעט נקישות החלו להישמע בדלתו. לכולם פתח בחיוך רחב, שמע על צרכי המזון, ומיד רשם צ'ק. הוא לא התעכב ולא חיכה, לא דחה ולא המתין – כל מי שביקש עזרה עבור מזון, יצא מביתו עם סכום כסף לקניית מזון, ולא פעם עם מזון מבושל ממש, מעשה ידי רעייתו.
מאז, הצלחתו עלתה ופרחה, וכיום הוא נחשב לאדם עשיר מאוד, מולטי מיליונר של ממש. השקעותיו מפוזרות ברחבי העולם, הרווחים זורמים בכסף משביע רצון, וגם כל עני ונזקק שצריך מזון – מגיע לביתו ומקבל את מלוא מחסורו. "וכי איך לא אעמוד בהבטחתי" – הוא אומר תמיד, "והרי במו עיניי ראיתי איך ההתחייבות הזו לספק מזון לכל נצרך – הביאה את הברכה בעסקיי וזיכתה אותי בעושר מופלג!"
את הסיפור כולו שמענו מפיו של ר' יעקב בעצמו, המוכר היטב בפלטבוש, שכונת מגוריו, והכל יודעים על ההרגל הוותיק שלו לספק מזון או תלושים לקניית מזון, מלוא מחסורו של כל נוקש בדלתו. לא רבים יודעים את הסיבה לכך, אך אנו זכינו לשמוע מפיו את סיפורו האישי, ולפתוח נקודת מבט מחודשת על עוצמתה של מצות הצדקה: ככל שיהודי מחליט בהחלטה חזקה, שמעתה ואילך הוא רוצה להיות אדם שנותן, אדם שמעניק, אדם שלא דואג רק לעצמו אלא מתמסר למען יהודים אחרים – כך צינורות השפע כלפיו נפתחים ומתרחבים, משמים שולחים לו כוחות ויכולות לעמוד במשימתו ולהצליח לתת ולהעניק ברוחב לב וביד נדיבה.
ואת הגילוי הזה חשפו בפנינו חז"ל בבבא בתרא (דף ט:) 'כל הרודף אחרי הצדקה – הקדוש ברוך הוא מזמין לו מעות לעשות בהן צדקה', והוא זוכה גם להעניקן לעניים הגונים. כלומר, אדם המקבל על עצמו להיות למען הנזקק, אדם הפועל מתוך תחושת שליחות ומסירות למען יהודים אחרים – ה' שולח לו כסף להצליח לעמוד בשאיפותיו, להצליח להעניק לעניים ונזקקים מלוא מחסורם!
(פניני פרשת השבוע, הובא בגיליון 'דרישה וחקירה')