יעקב א. לוסטיגמן
עשרות פעילים מסורים של ארגון 'אחינו', זרוע הקירוב של 'דרשו', עובדים בימים אלו ללא הפוגה, במטרה להכין את הצעירים המתחזקים לקראת ימי הפורים.
"אחד החגים האהובים על הציבור הישראלי זה פורים", מסביר הרב אהרן ידלר, מבכירי הפעילים בארגון. "הם רגילים לחגוג אותו בתהלוכות ענק, עם תחפושות משונות ופרובוקטיביות ועם חגיגות ומסיבות, שכמובן לא מתנהלות כפי שצריכה שמחה של מצווה להתנהל.
"מגיע בחור צעיר ומתחזק ביהדות, מתחיל לשמוע קצת שיעורי תורה ולשמור שבת בקצב הולך ומתחזק, ואז כשמגיע פורים הוא מבין שפורים ההלכתי הוא לא הפורים הרחובי. זה משהו אחר, גבוה יותר, רוחני יותר.
"בדרך כלל ההבנה הזאת מכה אותם בסוג של הלם תרבות. מתנות לאביונים? מה זה בכלל? לשמוע מגילה? הם יודעים שיש דבר כזה מגילה אבל למה צריך לשמוע פעמיים?
"כמובן שזה מאוד משתנה, כל אחד באיזה בית ובאיזו סביבה הוא גדל. יש לא מעט מתחזקים שמלכתחילה באים מבית עם הקפדה יותר משמעותית על המסורת, ושכן נהגו לבקר בבית הכנסת בכל שנה בפורים, אבל רבים אחרים לא זכו לכך, והם נדהמים כשמתברר להם שפורים אמור להיראות אחרת מהפורים ההוא שאליו הם מתגעגעים ומייחלים.
"לכן אנחנו תמיד עושים עבודת הכנה חזקה לפני פורים, כי לבוא ולומר להם "זה לא", זאת לא חכמה. אנחנו באים ואומרים מה כן, אנחנו נותנים תחליף רוחני ויהודי.
"השנה באופן ספציפי זה יותר קל, כמי ממילא בגלל הגבלות הקורונה האירועים הללו ברובם לא יתקיימו או שהם מתקיימים במתכונת מצומצמת, ועדיין, השליחות שלנו היא לא רק להרחיק אותם מהרע, אלא גם ובעיקר לקרב אותם לטוב, ולכן העבודה מאוד מאוד אינטנסיבית בימים אלו".
הרב ידלר מספר גם על ההכנות לחודש ניסן שמתחילות כבר בימים אלו: "ימי בין הזמנים הם זמנים מועדים למשבר גדולים בקרב צעירים מתחזקים שכבר עשו צעד גדול קדימה ונכנסו ללמוד בישיבה.
"כשבחור מבית חרדי שב הביתה, הוא חוזר לבית עם אווירה תורנית. המאבק שלו עם עצמו זה אם לקום בבוקר למניין ותיקין או להתפלל בין זמן קריאת שמע הראשון לשני… חוץ מזה אין לו ניסיונות מיוחדים והוא לא צריך להתמודד עם הורים שכועסים עליו על כך שהוא לא רוצה לאכול את ארוחת הצהרים שהתבשלה בכלי טריפה חלילה וחס.
"אבל בחור שחזר בתשובה בשנה או השנתיים האחרונות, הוא מגיע לבית חילוני. ההורים רוצים לכבד אותו במקרים רבים, ומשתדלים מאוד לבוא לקראתו, אבל כמה שהם יבואו לקראתו, הם עדיין צריכים לעשות כברת דרך מאוד מאוד גדולה כדי שהוא באמת יוכל להיענות בחיוב.
"סיפר לי בחור שאמא שלו נסעה עד בני ברק כדי לקנות בשר בהשגה מהודרת, עמדה ובישלה לו במיוחד, אבל הוא לא יכול לאכול כי הכלים בבית טריפה. תחשבו על האמא הזאת, כמה היא נפגעה, כשהבינה שכל המאמץ שלה היה לשווא… וזה רק סיפור אחד מיני רבים.
"מעבר לנושא של להסתדר עם ההורים, כל האווירה בבית היא לא תורנית, בלשן המעטה, וכשמדובר בצעירים שעוד לא לגמרי התנתקו מכל העולם הישן שלהם, הניסיון שאתו הם צריכים להתמודד הוא עצום. יש לנו ניסיון של שנים, ואנחנו תמיד יושבים כשנגמר בין הזמנים ועוברים על כל הרשימות לבדוק מי אתנו ומי למרבה הצער נשר במהלך בין הזמנים ולא מתכנן עוד לחזור לישיבה…
"כמובן שאנחנו תמיד נערכים עוד לפני בין הזמנים, גם הפעילים וגם בישיבות השונות, ומכינים אותם, משתדלים לתת להם תעצומות נפש וצידה לדרך שיוכלו לעמוד בניסיון הלא פשוט הזה. מי שצריך אנחנו משתדלים למצוא לו משפחה מארחת לשבתות ולחגים, חברותא מדי יום שיבוא לבית הכנסת הקרוב לביתו של הנער, וכל מה שאפשר כדי לשמור על הנשמות היקרות הללו שלא ילכו לאיבוד חלילה.
"השנה החלטנו ללכת על כיוון חדש", מוסיף הרב ידלר. "לצד כל ההכנה הנפשית, אנחנו גם משקיעים רבות לתת להם 'גישמאק' בלימוד התורה. אנחנו רוצים שכל בחור כזה ששב הביתה ל'בין הזמנים', יעשה את זה כשיש לו טעם מתוק בפה מהסוגיה האחרונה שהוא למד. שירגיש את המתיקות. לשם כך אנחנו מצמידים חברותא לכל בחור, ונותנים להם הדרכה איך ללמוד גמרא, איך להבין את הסוגיה ואיך ליהנות מהלימוד עצמו. התקווה שלנו היא שהגעגוע הזה לטעם המתוק של לימוד הגמרא, ישמור עליהם ויחזיר אותם לישיבה מיד עם תחילת הזמן הבא".