רגיל אני לספר שפעם עליתי למעונו של דודי מרן הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א, ביום בו היו אמורים להתכנס בבית מדרשו בני קהילה מסוימת לכנוס חיזוק, בעקבות מספר צרות שארעו בקהלתם באותה תקופה.
קודם האסיפה הגיע יהודי לייעץ לרבי נסים על מה ראוי שיחזק את הנאספים… התפעלתי אז מענותנותו הגדולה, כיצד הקשיב למייעץ בשויון נפש ובחיוך פשטני, כאילו הדבר מקובל ומתבקש מאליו.
אחרי שהלה עזב את הבית, התעניינתי אצל רבי נסים על מה הוא אכן מתכונן לדבר, או יותר נכון באיזה תחום סבור רבנו שיש לחזק את הכלל.
השיב לי רבי נסים בפשטות אופינית: "וכי צריך אני לומר במה להתחזק?! הלא חז"ל נתנו לנו הוראות ברורות – 'מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים'. והלא תורה בלא תפילה אינה שוה כלום! ממילא יש לנו שלשה דברים שראוי להתחזק בהם: תורה, תפלה וגמילות חסדים. מה יש לי להוסיף על דבריהם".
דבריו החדים הדהדו באזני זמן רב: "תורה בלא תפלה אינה שוה כלום!" אולם דבר נוסף למדתי מדבריו, את המסקנה היוצאת מדברי חז"ל מפשוטם וממשמעם, שכאשר יש צורך בחיזוק יש לחזק את ענין התפלה, שהוא אחד הדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם נוטים לזלזל בהם. התפלה היא מהדברים הנצרכים לחיזוק בכל עת.
(אוצרותיהם אמלא, להגאון רבי אליעזר הלוי טורק שליט"א)