- זמן אמירת הסליחות לכתחילה הוא בסוף הלילה, סמוך לעלות השחר, שהוא עת רצון, אולם מקדמת דנא נהגו לקיים מנינים לסליחות אף סמוך לחצות הלילה, או לאחר עלות השחר.
מי שלא אמר סליחות בלילה או בבוקר, יכול לאומרן במשך כל היום. ויש שהתיר בשעת הדחק וכהוראת שעה, לומר סליחות בלילה לפני חצות.
- האומר סליחות לפני עלות השחר, ונטל את ידיו בקומו משנתו וברך "על נטילת ידים", יטול ידיו שנית לאחר עלות השחר ללא ברכה, אך אינו צריך להפסיק לשם כך באמצע אמירת הסליחות, וכן אין צריך לנהוג לפני נטילה זו בפרטי הזהירות מרוח רעה אשר נזהרים בהם לפני הנטילה בבוקר, כגון שלא לנגוע בעינים וכדומה.
וברכות התורה – יש שנהגו לברכן לאחר אמירת הסליחות, אך לכתחילה יש לברכן לפני אמירת הסליחות.
- האומר סליחות ביחידות, לא יאמר את שלש עשרה מידות של רחמים: "ה' ה' א ל רחום וחנון…", בדרך תחינה ובקשה, כנהוג, ורשאי לאומרן בטעמים או בניגון של לימוד, כקורא בתורה; ואשה שאינה רגילה בטעמים ובניגון – תדלגן.
כמו כן, קטעים הנאמרים בארמית, כגון "מחי ומסי…", לא יאמרֵם ביחידות, ואף כשאמר את הסליחות בציבור, אך לא הספיק לומר קטעים אלה לפני שסיימו את הציבור את אמירת הסליחות, לא יאמרם.
[שו"ע תקפא, א; משנ"ב הקדמה, א ו־ד, ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 10 ,11 ו־16]