לא אוכל לשכוח את היום בו נסעתי כנוסע מזדמן עם צעיר יקר, שבהחלט אינו אברך כולל על כל המשתמע מכך… אך משיחו ושיגו ניכר היה שהוא בעל תוכן וערכים בצורה נדירה. השיחה הקולחת עמו היתה מהולה בדברי תורה עסיסיים, רעיונות יפים בענייני אמונה ובטחון והשגחה פרטית, ובעיקר חדורה שאיפות טהורות ליראת שמים כמו אברך השקוע ראשו ורובו בהוויות דאביי ורבא ובשבילי הש"ך והט"ז.
במשך הנסיעה שלא היתה קצרה כלל עלו בראשי תהיות רבות. זה היה נראה מוזר. מהיכן ירק זה חי. מהיכן הוא שואב נהרות של יראת שמים, שמחה של מצוה, חיבור הדוק כזה לרוחניות טהורה. שאיפה ל'העכערקייט' – רוממות רוח צרופה. זה לא בדיוק 'התלבש' עליו כמו שאומרים. זה לא התאים לצבע החולצה ולעוד כמה מוטיבים ופריטים שמיודענו היה מצויד בהם.
ממש בסוף הנסיעה, רגע לפני שעזבתי את רכבו גיליתי את פתרון התעלומה. הבחנתי בספר אור החיים הקדוש השוכן כבוד בתוך הרכב. מה זה? – חשתי עצמי די היימיש לשאול את הנהג ישירות.
כמי שנתפס בכלכלתו [- המילה אוייתה כך בכוונה תחילה], הודה האברך ולא בוש לספר על הקפדתו ללמוד את האור החיים הקדוש ולסיים את הפרשה מדי שבוע. "שמעתי פעם שמדובר בסגולה מיוחדת, וכי לימוד זה מטהר את הנפש מכל סיג ופגם. קיבלתי על עצמי לקיים את הסגולה.
"מה אומר ומה אדבר, הפטיר הנהג כמסיח לפי תומו, מאז שהתחלתי בנוהג יקר זה אני רואה ישועות בכל אשר אפנה. זכיתי לברכה והצלחה בחיים בס"ד. וגם, בל אשכח את העיקר, ראיתי ישועות באור נשמתי. מאז התחלתי בלימוד זה, התחברתי מאוד לתורה הקדושה, ליראת שמים, לאמונה ולביטחון, בכל רבדי החיים. זה הגביה את קומתי הרוחנית עשרת מונים".
הגענו למחוז חפצנו. בעודו מתניע את הרכב ויוצא לדרכו, נותרתי אפוף מחשבות. שמענו רבות על סגוליות האור החיים הקדוש, שמזכך ומקרצף את הנשמה, ומסוגל לישועות ברוחניות ובגשמיות, אבל מעולם לא נתקלתי ביהודי שאפשר לראות עליו במוחש את התגלמות והתממשות הסגולה. לראות יהודי, שלא נראה עליו כי היה מחובשי ספסלי בית המדרש בכל השנים, ובכל זאת הוא כעת ניצב בדרגה רוחנית גבוהה, מה שנזקף בוודאות לכוח הלימוד וההגות באור החיים הקדוש בקביעות כל שבוע, הרי זה חיזוק עצום לכולנו לקבל על עצמנו גם כזאת לרגל יום ההילולא.
(הרב י' טוורסקי, המבשר)