כאשר הוקם בית המדרש של קהילת 'פרושים' באחוזת ברכפלד במודיעין-עלית, זכינו לביקורו המרומם ורב הרושם של הגאון הצדיק רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל, מגדולי מאורי הפרושים ומשרידי תלמידי מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל

"ולמען ספר שמי בכל הארץ" (ט טז)

כאשר הוקם בית המדרש של קהילת 'פרושים' באחוזת ברכפלד במודיעין-עלית, זכינו לביקורו המרומם ורב הרושם של הגאון הצדיק רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל, מגדולי מאורי הפרושים ומשרידי תלמידי מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל.

בדברים שנשא ביקש ממייסדי הקהילה להתקין תקנה קבועה, ללמוד כל שבת לאחר התפילה את אחד מספרי ה'חפץ חיים' ברבים, אפילו למספר דקות מועטות.

הוא הוסיף משפט נוקב: "אין כוונתי לומר שכולם ידעו את מה שה'חפץ חיים' כתב בספריו, זו עוד מעלה בפני עצמה. אבל אני כן מתכוון שתלמדו את שיטתו ודרכו של ה'חפץ חיים!…"

מה הייתה שיטתו ודרכו של ה'חפץ חיים'?

כל ימיו ושנותיו של ה'חפץ חיים' היו שווים לטובה, בשאיפה והשתדלות להרבות כבוד שמים. עיקר מגמתו בכל פעולה ומעשה שעשה הייתה נעוצה במחשבה תחילה – אם יתרבה כבוד שמים על ידי זה. היה חשוב לו שהבריות יעמידו למול עיניהם מה המטרה שלהם כאן, ומה תכליתם ויעודם בעולם. לכן הקדיש חיבור שלם בשם 'כבוד שמים', בו הרחיב את הדיבור כיצד מכבדים את הקדוש ברוך הוא.

מסופר, שכאשר אמרו פעם ל'חפץ חיים' על אדם מסויים שסובל מרורות בשביל שנלחם בעוז נגד מפרי הדת, ובשל כך נידון לייסורים וכליאה, הגיב ה'חפץ חיים' בקול הומה וכוסף: "איי! מקנא אני באיש הזה, שזכה שדנים אותו על ענין של כבוד שמים. כמה חבל שלא זכיתי בכל ימי חיי להיות נידון וחבוש על כבוד שמים!".

זוהי משנת ה'חפץ חיים' על רגל אחת!

מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, כידוע, ראה בדמותו של ה'חפץ חיים' דוגמא וסמל של שלמות. תמיד עורר לאחוז בדרכו ולצעוד לאור משנתו. הוא העיד לא אחת, כי הן בענייניו הפרטיים והן בענייני הכלל, כאשר זקוק הוא להכרעה כלשהי, הוא מעמיד את דיוקן ה'חפץ חיים' למול עיניו, כמורה אחרון לבית ישראל, ושוקל מה היה עושה ה'חפץ חיים' בכהאי גוונא, וכך מכריע.

והנה, גם בהליכותיו הטהורות של מרן הרב שך – ראינו תמיד שעיקר מגמתו בחיים הייתה להרבות כבוד שמים. את כל מסכת הרבצת התורה וזיכוי הרבים שלו – הוא ראה רק כאמצעי ליישם מטרה זו.

זכורני, כי לפני כל תחילת שיעור היה באופן קבוע ממלמל בפיו כמה מלים. אנו התלמידים היינו בטוחים תמיד שהוא אומר את תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, התפילה המוזכרת בגמרא שיש לאמרה לפני הלימוד. אך פעם, כאשר נשאל על כך גלויות על ידי אחד מגדולי תלמידיו, השיב: "אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שיזכה אותי להרבות כבוד שמים על ידי השיעור הזה. זו כל המטרה שלי! על זה אני מתפלל!"…

חיי אושר כשהם מותאמים למטרתם

והנה יש להוסיף עוד הארה נפלאה בעניין כבוד שמים:

כיוון שכל תכנית הבריאה מעצם קיומה, מטרתה היא להרבות כבוד שמים, וזוהי תמצית לימוד התורה וקיום המצוות, לכן גם כל פעולה שנוגדת את תכנית הבריאה – לא תצלח! לא יתכן לחיות כאן בעולם הזה, בצורה שנוגדת את מטרת החיים, ולחשוב כי הם יעשירו את האדם, ויגרמו לו לאושר וסיפוק אמיתי.

שמעתי פעם משל נפלא שממחיש היטב את העניין:

אדם עשיר בעל אמצעים קנה שטח גדול במרכז העיר. הזמין אדריכל מומחה וביקש ממנו לשקוד על תכנית בניית טירה גדולה, נאה ורחבת ידיים, שתתאים לצרכיו האישיים וצרכי בני ביתו. כעבור תקופה כשהציג האדריכל את תכניתו בשלמות, נשכרו פועלים שהשלימו את בניית הטירה, תוך מילוי קפדני אחר שרטוטי האדריכל.

עם גמר הבניה, חלה העשיר לפתע וכעבור זמן קצר נפטר, מבלי שהספיק להתגורר בה וליהנות מפרי עמלו. יורשיו, שלא ידעו מה לעשות עם טירה כה ענקית שנפלה בחלקם, ניסו למכור אותה בכל דרך ולא עלתה בידם. למצער, עלה בידי אחד מהם רעיון; לאחרונה הוא שמע כי הממשלה מחפשת באותו אזור שטח מתאים לשם בניית בית חולים. אם כן – אולי תסכים הממשלה לרכוש את הטירה ולשכן בה את בית החולים.

ממחשבה למעשה, פנה מיד לנציגים ונסה לשכנעם כי הטירה עשויה בהחלט להתאים לבית החולים, וכי ניתן לשנות את יעודה בקלות. הוא החל להציע בלהט כי בפינה זו ימוקם חדר הניתוחים, בפינה אלמונית חדרי מיון, בזווית אחרת חדרי לידה, וכן הלאה…

כאשר הגיעה ההצעה לגורמים הרלוונטיים המתמחים בבניית בתי חולים, הם נדו לו בראשם והביעו תמיהה נוכח ההצעה הטיפשית שהציע.

הם הסבירו לאיש כי עליו להבין, שבשביל להקים מרכז ענק כמו בית חולים, מוכרחים לקחת בחשבון כבר ברגע הראשון, עוד לפני תחילת הבניה, אלפי פרטים שונים שיתאימו במיוחד עבורו. המקום אמור להכיל אלפי מיטות, מאות חדרים, עשרות מבואות, מעליות, מדרגות, נקודות חשמל ומים, מקומות איחסון גדולים של תרופות, מצעים ושאר אביזרים שונים ועוד. למן הרגע הראשון הוא אמור להיות מתוכנן ומעוצב בקפידא עבור בית חולים.

עליו להבין, כי טירה גדולה ורחבת ידיים ככל שתהיה, כיון שנועדה מתחילתה למטרה שונה לגמרי, לא תוכל בשום פנים ואופן לשמש בית חולים בצורה טובה ומושלמת, גם אם יעשו בה שנויים מרחיקי לכת. לעולם לא יצליחו להביא אותה לדרגת יעילות כמו שיועיל בניין שנבנה, תוכנן ועוצב מלכתחילה לצורך בית חולים.

הנמשל הוא נוקב ואמיתי: מטרת יצירת האדם היא להרבות כבוד שמים בבריאה. "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". על ידי ששומר האדם את חוקי התורה ומקיים את מצוותיה כתקונן, הוא למעשה מיישם את מטרת בואו לעולם ומרבה כבוד שמים. כי העולם תוכנן ועוצב בדיוק בשביל מטרה זו. כל הבריאה כולה נועדה לשרת ולהביא את המטרה הנעלה של ריבוי כבוד שמים, ומותאמת במיוחד בשביל זה.

אי לזאת, כל אימוץ צורת חיים ששונה מחיי התורה, וכל ניסיון ליהנות הנאה אמיתית ומספקת מענייני העולם הזה – שאין לה שייכות עם כבוד שמים, כמוה כשינוי הייעוד שלשמו נוצר האדם, והינו ניסיון שנועד מראש לכישלון. מאחר והאדם לא נברא אלא להרבות כבוד שמים, הרי ששום עונג אחר לא מסוגל להביא את הנפש אל סיפוקה המלא, אלא אם יתאים את עצמו במדויק לתוכנית המקורית שעבורה היא נוצרה!

מעשה מופלא מצאתי בספר עתיק יומין אודות רבן ומאורן של ישראל, הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, שימחיש לנו כיצד ראה גאון הגאונים את כל ענייני העולם הזה, כמי שיש להם מטרה אחת ויחידה להרבות כבוד שמים:

בימי זקנותו של רבי עקיבא איגר, הייתה תקופה מסוימת שלא חש בטוב, והוצע לו לנסוע לעיר וורשא, מקום מגורי בנו הגאון רבי שלמה איגר זצ"ל. הוסבר לו כי שם יוכל לנוח מעט מטרדות הרבנות המפרכת, ומעול הכלל המשתרג על צווארו.

בכניסה לוורשא המתינו בכיליון עיניים קהל אלפים, שבאו לחלק כבוד ראוי לעמוד התורה שבדור, ובכניסתו לעיר כולם הצטופפו סביב הכרכרה, מתוך רצון עז לחזות בזיו פניו של גאון הגאונים שיצא שמעו בכל הארץ.

מיד עם בואו לעיר תקפה אותו חולשה גדולה. בנו, רבי שלמה איגר, נרעש ובקש להזעיק את טובי הרופאים לבדוק את מצבו. רבי עקיבא איגר התנגד בתוקף ואמר לבנו: "אין צורך! מה יעזרו הרופאים? הרי יודע אני את הסיבה שבגינה אינני חש בטוב, זאת משום שכבר שלושה ימים לא עסקתי בעיון התורה כראוי מפני טורח הדרך. אנא הביאו לי גמרא פלונית, אלמד קצת ובעזרת השם אשוב לאיתני!…".

ואכן כך היה. הביאו לו גמרא, וכעבור כמה דקות שבה רוחו אליו, ויהי לפלא!

לאחר מעמד קבלת הפנים, ביקש רבי שלמה שיסיעו את האב הגדול לאחד המוזיאונים העתיקים בעיר. המוזיאון היה ממוקם בבניין מרהיב ביופיו, שהיה נדמה יותר כארמון. מן החלונות השתקף נוף נפלא של גינת פאר מרשימה במיוחד. המשמשים הושיבוהו בתחילה על כיסא עתיק מצופה זהב, ששימש את אחד השרים הבכירים במלוכה מאתיים שנה קודם לכן, אל מול החפצים העתיקים והנדירים שהוצגו שם לראווה, מתוך רצון וכוונה שיתרשם מהם.

אולם להשתוממותם הרבה, רבי עקיבא איגר נותר שקוע עמוק עמוק במחשבותיו, לא הביט לכיוון החפצים המצגים מולו ולא הגיב אף מילה. כעבור כמחצית השעה שאל לפתע את משמשיו: "היכן התינוק?". כשתמהו לפשר כוונתו, הסביר ברצינות תהומית: "סבור הייתי שבאנו למקום כה יפה, משום שאמורה להתקיים כאן ברית מילה"…

מעשה מופלא זה משקף מאד את הליכות חייהם של גדולי הדורות. היה פשוט אצלו כי לא בא לכאן כי אם למטרת מצווה או עניין אחר שתכליתו כבוד שמים, ולולי זה אין כל סיבה לשהותו כאן! כל ענייני העולם הזה הם רק אמצעי לעניינים המרובים כבוד שמים!

מפליא ביותר!

(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')