עמוד היומי עם גישמאק: אתרחיש ניסא איברי להו חרובא
בספר "גבעת הלבונה" (להג"ר נפתלי באמבאך בסופו בקונטרס נס על הגבעה) דן ואומר ראיתי בספרי האחרונים שנסתפקו אם מותר לעשות מלאכה בשבת ע"י פעולה ניסית, אם נחשב למלאכה או לא. והנה החתם סופר (חלק ו סימן כט) הביא בשם השל"ה לתרץ את הקושיא לשיטת האומרים שמשה רבינו מת בשבת איך כתב י"ג ספר תורה. ותירץ השל"ה שזה היה ע"י השבעת הקולמוס. והסברא פשוטה, כי בשבת עיקר הענין והשמירת שבת היא שיהיה גופו מושבת, ולא על תכלית המלאכה, וכידוע סברת הבית מאיר לענין שליחות, שגם אם השליח שוגג, אין המשלח חייב כיון שגופו נח, ולכן פעולה ניסית מאחר וגופו שבת, לא נחשבת למלאכה.
ויש להעיר מרש"י בתענית (דף יט ע"ב ד"ה אפילו בשביעית) שכתב וז"ל: כל שעה צריכין (לגשמים) לשתיה, ואעפ"י שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית. מבואר בדבריו שלולא שהיה לצורך שתיה היה אסור להתריע על הגשמים בשביעית משום שהם מועילים לקרקע. יוצא הרי שגם באופן שנעשה ע"י תפילה שייך איסור מלאכה בשביעית. ומוכח לכאורה שאף ע"י פעולה רוחנית כמו תפילה, זה גם כן נחשב למלאכה לגבי שביעית.
ואפשר לומר שאין כוונת רש"י שע"י התפילה זה נחשב לעושה מלאכה בשביעית, אלא כונתו שהמצות עשה של 'תשמטנה ונטשתה' היינו שיזניח את הקרקע מבלי שיהיה לו שום עסק בה וכאילו אינה שלו, כי שמיטה הוא ענין הפקר והזנחה, כמו שכתב הרמב"ם (ספר המצוות מ"ע דשביעית), ואם מתפלל על הגשמים בשביעית על הקרקע, הרי הוא כמבטל מצות עשה של 'ונטשתה' כי מראה בזה שמתפלל בשביל הקרקע, שיש לו עסק עמה ודעתו עליה, עכ"ד הג"ר מרדכי אריה האברמן זצ"ל מוין.
ויש להביא ראיה לדברי השל"ה שמותרין לעשות מלאכה בשבת ע"י פעולה ניסית מירושלמי (יומא פ"ח סוף ה"ה): ר' יודן דכפר אמי פריס גולתיה אגדישא ונורא ערק מיניה. פירוש: שנפלה דליקה בשבת ופרס גלימתו על הגדיש והאש ברחה ממנו. הרי שרבי יודן כיבה את האש ע"י פעולה ניסית.
ויש להוסיף לכך מה"אורים ותומים" שמבואר ברש"י (עירובין דף מה ע"א ד"ה הרי) שמותר לשאול ב"אורים ותומים" בשבת, וגם מהקמת המשכן בשבת, כמבואר ברש"י (ויקרא ט' כ"ג).
והנה על הקושיא ממסכת תענית אפשר לומר על פי דברי המנחת חינוך (מצוה קיב אות יב) שאסור מן התורה לעבוד בשביעית גם ע"י אמירה לנכרי, משום שהתורה אמרה והשביעית תשמטנה ונטשתה, ולכן גם ע"י גוי אסור. לפי"ז יתכן שגם ע"י תפילה אסור.
(חשוקי חמד)