מעלה המיוחדת של רבינו שניכרת לכל היא מסירותו וסבלנותו לתלמידים.
שח פעם רבינו לאחד מתלמידיו כי הוא יודע שהרבה הורים שולחים את בניהם לישיבה בגללו וע"כ הוא מרגיש אחריות רבה ואישית לדאוג להם. ואכן התלמידים מעידים שבהכנסם לישיבה בעודם צעירים מופתעים מהיחס האישי והחביב שניתן ע"י ראש הישיבה.
בהקשר לכך סופר מקרה מעניין שארע לפני שנים אודות תלמיד מסוים שהגיע להתקבל לישיבה, התלמיד היה כהן. רבינו קיבלו והתעניין בשמו ובפרטיו. וכשאמר לו את שמו הגיב רבינו: "מעניין, כזה שם משפחה שהוא "כהן" אף פעם לא היה בישיבה…" וזאת לאחר אלפי תלמידים שעברו תחת ידו…
בכל בוקר לאחר התפילה היה מאזין ועונה לשאלות הבחורים בלימוד, כל בחור בפני עצמו, והיה שנמשך הדבר עד לשעה ויותר לאחר התפילה. היה מקרה שהגיע אליו תלמידו בעשר בבוקר לדבר עמו בלימוד. ואחד מבני הבית ששהה בבית באותה השעה חס על בריאותו של רבינו ולחש לתלמיד באוזנו שרבינו לא אכל עוד ארוחת בוקר, רבינו שהבין בחכמתו הרבה מה לחש לו, פנה מיד לתלמיד בתנועת ביטול של הינף יד ואמר לו: "אל תשים לב למה שהוא אומר לך…" ועל אף שדחיית הארוחה שיבשה את מערכת גופו באותו היום לא שת ליבו לדבר.
היו פעמים שכבר התחיל ליטול ידיים, אלא שלפתע נשמעו דפיקות בדלת, מיד הלך לפתוח. וכשקרה שכבר נטל ידיים, אכל כזית, ומיד פנה לתלמיד שנכנס אליו.
וכן כשרבו צלצולי הטלפון בביתו ובני הבית שדאגו לבריאותו רצו לנתק את הטלפון, סירב בכל תוקף לעניין. כמו כן כששם לב שדחו מישהו שלא להיכנס לבית עקב דאגה למנוחתו, ביקש להחזירו. היו מקרים שכבר נשכב במיטה למנוחה ומעם הדלת נשמעו דפיקות, מיד התרומם לפתוח ולא נתן לאיש לעשות זאת במקומו, ובוודאי שלא איפשר לדחות את הדופק בדלת.
ועל כך מעיד אחד מתלמידיו, שגר בעיר אחרת, כי לפני שנים בא להתייעץ עם רבינו לאילו ישיבות כדאי להכניס את בנו. התלמיד, שלא היה נוכח רבות בביתו של רבינו, נחרד לראות כי רבינו חלוש ביותר ונשכב על המיטה על צידו, כמובן שהתנצל מיד ואמר כי יבוא בפעם אחרת, אך רבינו הורה לו כי יכול לדבר ולשאול. תוך כדי נשמעו דפיקות בדלת, והתלמיד שעוד לא הספיק לעשות דבר נדהם להיווכח כי רבינו התרומם בזריזות ממיטתו ע"מ לפתוח את הדלת ולקבל פנימה את הבאים. שאלו אותו תלמיד בכאב "וכי אני לא יכולתי לפתוח את הדלת?" נענה לו רבינו "וכי מה היית אומר? שאיני יכול לקבל עכשיו… וזאת נגד רצוני!"
מנהג קבוע היה לו שכאשר דיבר עם מישהו בלימוד עצר בהליכתו עד לסיום הדברים. ביום אחד חורפי השתוללה רוח סערה, וכבר לא יכול היה רבינו לעמוד בחוץ, ומכיוון שלא רצה בשום אופן לדחות את התלמיד השואל, פנה אליו בשאלה לאיזה כיוון פניו מועדות, ורק לאחר שהתברר ששניהם הולכים לאותו כיוון הסכים להמשיך ולדבר תוך כדי הליכתו. וכן בעניינים נוספים היה מוסר כל כוחו לתלמידים במה שיכל להועיל להם, ויעידו על כך כמה סיפורים:
תלמיד אחד סיפר בכאב לרבינו כי ברגע האחרון לפני פגישה שנקבעה לו ה"התפוצץ השידוך". ולא ידע כיצד יספר זאת לאימו. אמר לו רבינו "אני אעשה זאת ואתקשר להודיע את הדבר לאימך" ואכן כך היה. עד היום לא יודע הבחור מה נאמר בשיחת טלפון זו, רק דבר אחד הוא יודע, שאימו נרגעה לחלוטין.
בהזדמנות אחרת הגיע אליו תלמידו וסיפר כי ביקשו ממנו למסור דרשה בליל יום כיפור, בין "כל נדרי" למעריב, ויש לו חשש שזה עלול לאמץ אותו ויקשה עליו את המשך הצום, ענה לו רבינו: אין זו בעיה, בדרך הלוך תיסע ברכב ורק בחזור תלך ברגל. לאחר מכן הדריך אותו בפרטות כיצד להתכונן לצום.
הגיע אליו אחד התלמידים לבשר שבשעטו"מ נולד לו בן, אותו תלמיד שח לרבינו כי הוא מתלבט איזה שם לקרוא לתינוק, רבינו ישב איתו בסבלנות רבה ויחד העלו שם אחר שם עד שהגיעו למסקנה ברורה כיצד כדאי לקרוא לרך הנולד, לבסוף אמר התלמיד כי הוא מקווה שאשתו תסכים לשם הזה… רבינו נתן לו את הטלפון ואמר לו: תתקשר לבית החולים, תבקש את אשתך ותשאל אותה האם השם מקובל עליה…
אחד מתלמידיו הגיע לבקש אישור מרבינו לנסוע לשבת למקום מסוים, רבינו נענה לו בשלילה. התלמיד טען כי הוא צריך מנוחה, ענה לו רבינו שעדיף שימצא דרכים אחרות לנוח. בליל שבת, לפני הסעודה, יצא רבינו במפתיע לקרוא לאותו בחור להזמינו לסעוד בביתו.
ועוד מעשה שהתרחש במסיבת חנוכה בביתו, הגיע אליו אחד התלמידים וביקש רשות לקחת דבר מאכל מהמטבח בשביל להביא לאשתו שבבית. ענה לו רבינו "בוודאי" קם בעצמו, נכנס למטבח, ארז "לטקע'ס" בשקית ונתן לאותו תלמיד.
תלמיד אחר סיפר עוד כי פעם התקשר אליו ע"מ להתייעץ עימו אודות השתתפות בחתונת קרובי משפחה שאינם שומרים תו"מ, רבינו נמנע מלהכריע בדבר ואמר לו כי יתקשר לשאול את הגראי"ל שטינמן זצוק"ל וללא שום שהיות עמד ופתח בשבילו את הפנקס והקריא בעצמו את המספר של ר' דוד שפירא
עוד סופר על מקרה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל גדול: בישיבה למד בחור שהיה מאוד חלש בלימוד, רבינו יצא מגדרו וקירב אותו יותר מכל בחור אחר, הוא אף למד איתו בחברותא ועשה בו מהפך עצום שאיש לא צפה אותו מראש. וכשאותו בחור היה שואל שאלות בשיעור רבינו היה מתייחס אליו באופן לא רגיל, לאחר מכן כשהיו שואלים אותו שאלות על השיעור היה מפנה ואומר: תשאלו אותו (את אותו בחור!) שהוא בעל כשרון גדול… כמו כן מעידים תלמידיו, שכאשר סבלו ממועקות ובאו לשפוך את ליבם לפני רבינו, היה רבינו מקשיב להם ברוך, והיה דורש לאחר מכן בשלומם, והיה שמח בשמחתם כשנושעו.
מנהגו הטוב של רבינו לעודד תלמידים יתומים ממצוקותיהם, ולעודד את רוחם, הגיע אליו בחור יתום שבור במיוחד. ר' גרשון ניחמו ועודדו בדברים הבאים: "היה פעם בחור שהתייתם מאימו ובעקבות המצב העגום עזבו היתומים את בית אביהם ועברו להתגורר אצל דודתם, ע"מ שתגדל אותם. ליבו של אותו בחור יתום חישב להישבר, והוא עמד ליפול ליאוש בשל הקושי והצער, אך פתאום החל להדהד בראשו קול אחד קטן שאל לא ליפול ליאוש, אלא להתגבר ולהתחזק, ושב וחיזק עצמו, עד שחזר לבית אביו. וכיום אותו בחור מכהן כראש ישיבת פוניב'ז…" (שמו הוא ר' גרשון אדלשטיין…). (בשם הרה"ג יצחק נוימן שליט"א)
ובכדי לסבר את האוזן על היכרותו העמוקה בנפש תלמידיו נציין עובדה מעניינת:
ר' מיכל יהודה היה שולח אליו בחורים מפוניבז’ הקטנה ע"מ שיבחנו אצלו, והיה שואל את כולם את אותה שאלה, ובכל קבוצה היו יודעים מראש מה הולך לשאול, ובכל זאת היה תוהה על קנקנו של כל בחור, והיה מפרט בהבחנה דקה לר' מיכל יהודה את התרשמותו מכל בחור ובחור.
פן נוסף שיש להדגיש הוא הפן של יראת הרוממות הגדולה שיש לתלמידים מרבינו. מעיד אחד התלמידים כי בלי הסבר לתופעה, הוא יכול להעיד, שלפני שנים רבות בהיותו בחור הוא זוכר כי ר' גרשון היה דמות שהכל יראים מפניה, הוא היה מוסכם היה על כל סוגי התלמידים בוועד וכולם יראו מפניו. הוא אף מוסיף "שהרגשנו שהוא יודע במבט אחד על כל בחור מה הוא בדיוק ואולי זה עצמו הוסיף ליראה ממנו"…
(לוקט מתוך גיליון 'לאורו' תש"פ בתוספת שינויי עריכה נדרשים עם הסתלקותו של מרן זצוק"ל )