הרי שהיה נושה בחבירו
בליל שבת־קודש ערך הרי״ם את שולחנו הראשון בנוכחות קהל אלפים. חרדת־קודש אפפה את המוני החסידים, ברגע שפתח האדמו״ר והשמיע את דברי תורתו המסולאים, לאמור:״הרבי הקדוש מקוצק אמר: 'ויקחו לי תרומה׳ – קחו אותי מורם, נבדל ונפרש מהבלי העולם־הזה״… החסידים צריכים מנהיג, ומבקשים אנו מהשם יתברך: 'יפקוד ה׳ אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם׳- אשר יַנְחם בדרך אבות – 'ואשר יבוא לפניהם׳ – שיהיה מוכן ומזומן להיות כפרתו של הקטן בישראל – 'ואשר יוציאם׳ מתחת ידי הסטרא־אחרא – 'ואשר יביאם׳ אל תחת כנפי השכינה – 'ולא תהיה עדת ה׳ כצאן אשר אין להם רועה׳ – לבל יהיו בני ישראל הפקר כצאן אשר כל ריק ופוחז יוכל להיות עליהם רועה ומנהיג״.
״רבי׳לה אינני״ המשיך הרי״ם בדבריו ״כבוד אינני צריך, וכסף אינני רוצה.״ מי שיבקש להיוושע רק בפרנסה, שידוכים, ושאר כל עניני החומר, מוטב יחפץ לעצמו רבי אחר… אנחנו נועדנו להטות את לב ישראל לאביהם שבשמים… שימרו איפוא והזהרו לבל תקלקלו… אם תלכו בדרך הישנה, נוכל לגמול לכם טובה, אולם על ריקים ופוחזים לא אוכל להיות רבי… לזאת היה מסוגל רק דוד המלך, שעליו נאמר: 'ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושה וכל איש מר נפש ויהי עליהם לשר' – אני אי אפשי בכך״.
(מרביצי תורה מעולם החסידות עמ' נד)